האם שינה בפה פתוח מזיקה לתינוק שלי?

כשנשים לב שגם כשהוא לא מדבר הוא עם פה פתוח, כלומר, גם במנוחה הפה שלו נשאר פתוח (למשל בעת צפייה בטלוויזיה או בזמן משחק שקט).

הרבה פעמים נראה ריור ללא קשר לצמיחת שיניים, כשהילד יתקשה לסגור את השפתיים כשמבקשים ממנו, לפעמים נראה יובש בשפתיים, דלקות אוזניים חוזרות, נשמע אותו נוחר בלילה, נשים לב לבעיות היגוי או שנבחין בהתעוררויות מרובות. 

מה הגורמים לנשימה פומית שלא לצורך?
חסימה אפית (אלרגיות, נזלת כרונית או לא, סטייה במחיצה של האף), שקד שלישי, שקדים מוגדלים, דלקות שונות, טונוס שרירי נמוך או הרגל שהתקבע בעקבות גודש ממושך. 

אז מה נעשה אם זיהינו נשימה פומית ביום ובלילה?
קודם כל נתייעץ עם גורם רפואי מותאם- רופא ילדים או רופא אא"ג בכדי לבדוק את הסיבה שגרמה לנשימה הפומית.
אם פתרנו את בעיית החסימה אך הילד עדיין נושם פומית, יכול להיות שהילד התרגל לנשום דרך הפה. במקרה כזה נפנה לקלינאית תקשורת שתסייע לו ללמוד מחדש את המנח התקין של הפה במנוחה, לעיתים נזדקק גם לאורתודנט כשהחך, המנשך או השיניים הושפעו.
חשוב לזכור שטיפול מוקדם בגיל הרך מבטיח פחות השלכות על: דיבור והיגוי, מנח לשון ולסתות, שינה ואיכות חיים.  

ועכשיו לחלק המעניין- איך נשימה פומית קשורה לשינה?
נשימה פומית עלולה לגרום לשיבושים משמעותיים בדפוס השינה של ילדים צעירים.
מחקרים מראים שנשימה דרך הפה מובילה לשינה מקוטעת במהלך הלילה, מה שיכול להשפיע בתורו גם על עייפות לאורך היום. 

נשימה פומית מגדילה משמעותית את הסיכון להפרעות נשימה בשינה (דום נשימה חסימתי) והתעוררויות מרובות ולעיתים אף לשינה לא משקמת.
שינה לא משקמת נגרמת כתוצאה מחסימה באוויר אשר גורמת לעוררות של המוח במהלך השינה (sleep difficulties and symptoms of attention-deficit hyperactivity disorder in children with mouth breathing, 2021), עקב כך ילדים עם נשימה פומית עלולים להתעורר לעיתים קרובות בלילה ולהיות עייפים יותר במהלך היום. 

היקיצות המרובות שנגרמות מנשימה פומית נוטות לקורות במחצית השניה של הלילה, אבל יכול להופיע גם לאורך כל הלילה (תלוי חומרת החסימה). 

במחצית השנייה של הלילה מחזורי השינה שלנו מורכבים משנת REM (שנת חלום) יותר ארוכה, שינה זו ידועה כשינה שטחית. בשלב זה, השרירים רפויים יותר, גם שרירי הלוע, מה שגורם לנתיב אוויר צר יותר, כלשעצמו זוהי תופעה תקינה שהגוף שלנו יודע לתקן עם התעוררות קצרה ולא מזיקה.
אך, כשנתיב האוויר שלנו צר יותר, בשילוב עם חסימה מהסוג שהוזכרו לעיל, החסימה מחמירה, נוצר מאמץ נשימתי שגורם למוח להעיר את הילד בכדי לפתוח את נתיב הנשימה ולקבל יותר חמצן.

לכן, בנשימה פומית נראה יותר התעוררויות בחלקו השני של הלילה, שינה מאוד לא שקטה לפנות בוקר ותזוזה מרובה, יקיצה מוקדמת ועייפות לאורך היום, תינוק שיחפש יותר מוצץ (עוזר לנשימה פומית)
או מים (כתוצאה מפה יבש), ולפעמים התעוררות בבכי בלי סיבה ברורה. 

לסיכום, כשיש שילוב של נשימה פומית עם נחירות וריבוי יקיצות (בעיקר בחלקו השני של הלילה), נחשוד בחסימה אפית מהסוגים שהוזכרו לעיל.
חשוב להתייעץ עם גורם רפואי לצורך פתירת החסימה וכשזו טופלה, לוודא שילדנו חוזר לנשום במנוחה דרך האף.
אם ילדנו ממשיך לנשום דרך הפה, יש לבקש המשך טיפול ולמידה מחדש של נשימה אפית.

האם אתם מכירים את התופעה?

איך הילד שלכם ישן בלילה?

מיכאלה זיידפונדן, 

יועצת שינה של הורות מחבקת וקלינאית תקשורת לגיל הרך.