במשך שנים חשבתי שמשהו בי לא בסדר.
לא הבנתי למה מקומות הומי אדם מרוקנים אותי, למה רעש מעייף אותי כל כך, למה אני בוכה בקלות ולמה אני מרגישה הכול בעוצמה.
חשבתי שאולי יש לי חרדה מאנשים או שאולי אני סתם אנטיפתית.
עד שנחשפתי למושג "רגישות יתר" ומשהו פתאום הסתדר לי.
קראתי את הספר "אדם רגיש מאוד" של איליין ארון, שנחשב לאחד הספרים המזוהים ביותר עם התחום ועשיתי את שאלון הרגישות שמופיע בו. מתוך 23 היגדים – הזדהיתי עם 22.
זאת הייתה הפעם הראשונה שלא הרגשתי "מוגזמת" או "לא נורמלית", אלא פשוט מובנת.
במשך שנים ניסיתי להילחם ברגישות שלי. להיות 'פחות'- פחות נפגעת, פחות מוצפת, פחות בוכה.
אני זוכרת שהגעתי למטפלת שלי ואמרתי לה: "אני בוכה יותר מדי, תעזרי לי להפסיק את זה"
והיא שאלה אותי שאלה פשוטה: "מה זה יותר מדי?" השאלה הזאת עצרה אותי.
לראשונה ניסיתי להבין לא רק כמה אני בוכה, אלא למה.
לפני החתונה שלי הרגשתי שאני מחזיקה יותר מדי על הכתפיים.
אינסוף משימות, לחץ, התרגשות, חוסר ודאות בתוך תקופת לחימה וכל זה כשבן הזוג שלי במילואים רוב התקופה. ניסיתי להמשיך כרגיל ולהיות חזקה, אבל הגוף שלי עצר אותי ובכיתי, הרבה.
פעם הייתי מסתכלת על זה כחולשה או כחוסר שליטה.
אבל אז שמתי לב שאחרי רגעים כאלה של בכי, משהו בי דווקא נרגע.
כאילו הגוף שלי היה צריך לפרוק את כל מה שהצטבר בפנים כדי שאוכל להמשיך.
ודווקא יום למחרת, הייתי קמה עם יותר אנרגיה, ומצליחה לתקתק דברים שלא הצלחתי לגעת בהם קודם.
שם התחלתי להבין שהרגישות שלי היא לא משהו שצריך 'לתקן', אלא הדרך של הגוף והנפש שלי להתמודד עם עומס.
ֿכילדה, משפטים כמו "אי אפשר לדבר איתך כי את בוכה" נצרבו בי עמוק.
וכששומעים משפטים כאלה שוב ושוב, מתחילים להאמין שמשהו בך לא בסדר.
אבל היום אני יודעת: רגישות היא לא תקלה שצריך לתקן. זו תכונה שצריכה מקום, הבנה והכלה.
עם הזמן הבנתי שהרגישות שלי היא גם הכוח שלי. היא זו שמאפשרת לי להרגיש אנשים לעומק,
לשים לב לדקויות, להבין מצוקה גם כשהיא לא נאמרת במילים.
היום, כאמא, אני רואה את הרגישות הזאת גם אצל הבת שלי.
היא רק בת חצי שנה, אבל כבר עכשיו אפשר לראות כמה היא חווה את העולם בעוצמה.
גירויים מציפים אותה מהר, רעשים חזקים מקשים עליה להירגע, היא נבהלת בקלות והיא זקוקה להרבה קרבה, ידיים ומגע כדי להרגיש בטוחה.
זה בדיוק מה שמאפיין ילדים רגישים מאוד- הם קולטים את העולם בעומק ובעוצמה גבוהה יותר.
רעשים, שינויים קטנים בשגרה ואפילו האווירה סביבם יכולה להציף אותם בקלות יחסית.
הם זקוקים ליותר זמן הסתגלות, ליותר קרבה ולהרבה תיווך והבנה מהמבוגרים סביבם.
רגישות גבוהה יכולה לבוא לידי ביטוי גם בשינה.
ילדים רגישים לרוב מתקשים יותר "לכבות" את עצמם בסוף היום. הם אוספים במהלך היום המון גירויים- קולות, אורות, אנשים, חוויות, רגשות. והמוח שלהם ממשיך לעבד הכול גם כשהגוף כבר עייף.
זו הסיבה שלפעמים נראה שהם "נלחמים בשינה", מתעוררים בקלות מכל רעש, זקוקים להרבה מגע כדי להירגע, או מתקשים להירדם לבד.
לא כי הם עושים דווקא, ולא כי "הרגלנו אותם לידיים", אלא כי מערכת העצבים שלהם זקוקה ליותר עזרה בוויסות.
דווקא כאן נכנסת החשיבות של גישה קשובה והיקשרותית.
כשאנחנו מסתכלים על הילד דרך העיניים של הרגישות שלו, אנחנו מפסיקים לשאול "איך לגרום לו לישון?" ומתחילים לשאול "מה הוא צריך כדי להרגיש בטוח מספיק להירדם?".
נצטרך למצוא טקס שינה קבוע, להפחית גירויים לפני השינה, להיות לידם עוד כמה דקות, להחזיק, לחבק, לעזור להם לעבור מהעולם הער של היום אל השקט של הלילה.
כמו הרבה הורים לילדים רגישים, גם אני שומעת לפעמים מהסביבה משפטים כמו "את מרגילה אותה לידיים", "את מפנקת אותה יותר מדי", "היא צריכה ללמוד להסתדר".
אבל דווקא מהמקום הרגיש שלי, אני מצליחה להבין אותה. אני יודעת איך זה מרגיש כשהעולם רועש מדי, מציף מדי, חזק מדי.
אני יודעת כמה מרגיע זה כשיש מישהו שמחזיק אותך, שמבין אותך, שלא מנסה "לתקן" את מה שאתה מרגיש.
פעם חשבתי שרגישות היא חולשה שצריך להתגבר עליה. היום אני מבינה שהיא גם מאפשרת לי להיות אמא קשובה יותר. לראות מעבר להתנהגות עצמה ולהבין את הצורך שמסתתר מתחתיה.
ודווקא בגלל שאני מכירה את התחושה הזאת מבפנים, חשוב לי שהיא תגדל במקום שבו לא יגידו לה שהיא "רגישה מדי".
מקום שבו יתנו מקום לרגשות שלה, יבינו את הצורך שלה בביטחון ובוויסות, וילמדו אותה שהרגישות שלה היא חלק יפה ממנה ולא משהו שצריך להסתיר.
אולי זאת המתנה הכי גדולה של הרגישות- היא מאפשרת לנו לראות באמת.
את עצמנו, את הילדים שלנו ואת הצרכים שמסתתרים מתחת להתנהגות.
ואולי במקום ללמד ילדים רגישים להיות פחות רגישים, כדאי שנלמד אותם שהרגישות שלהם היא חלק יפה ומשמעותי ממי שהם.
מוזמנים לשתף – האם יצא לכם להרגיש שאתם צריכים להלחם בעצמכם?
האם הכרתם את המושג של "רגישים מאוד"?
יובל לאם
3 תגובות
כתבה מהממת, הסברת את זה כל כך יפה!
לגמרי עוזר להבין את כל הרגישים סביבנו 🩷
כתבה מהממת
מסכימה עם כל מילה
בא לי לשלוח למלא אנשים שיקראו
בהחלט אפשר לשלוח 🙂