למה הילד שלי עצלן?

העניין  הזה עניין אותי במיוחד כי אני הייתי מצטיינת בלימודים מצד אחד ומצד שני אני ידועה בהימנעות, דחיית כתיבת עבודה או לימודים למבחן.
במשך הרבה שנים ואפילו היום לפעמים אני נשאבת למעגל הזה של מלחמה אל מול דחיינות של עצמי. תודה לאל יש לי את לימודי הסטרס שמפעילים לי חזרה את המוח החושב ועוזרים לי להתפקס במה שחשוב באמת: בהבנה שזה לא עניין של עצלנות.
וזה גם לא “אופי כזה״, מכירה? “יש לה אופי כזה, היא דחיינית”. זה עניין של סטרס, ההשפעה שלו על כל תחומי החיים, אשכרה על הכל, זה פשוט בלתי נתפס.

אני חייבת לפתוח פה רגע סוגריים על הבבונים של רוברט ספולסקי.
ספולסקי הוא נוירואנדוקרינולוג, ואחד הנושאים שהוא חוקר, זה סטרס והשפעותיו הנרחבות.
אגב למה בבונים? כי בבונים סובלים ממחלות שקשורות לסטרס כמו בני האדם.
וזה כי בבון  זאת חרא של חיה, באמת, הם חיים בקבוצות מאוד היררכיות, יש את הבבונים האלפא שלוקחים את כל האוכל והנקבות ודופקים מכות לזכרים האחרים, הזכרים האחרים פורקים את הסטרס על הנקבות, הנקבות על הבבונים הקטנים וכו וכו.
“חרא גדול” כמו שקורים לזה פה אצלנו, וכמובן שצורת החיים הזאת גוררת איתה המון המון סטרס. עכשיו, הוא חקר שנים קבוצת בבונים ספציפית, ואז קרה שם דבר מדהים – הם חיו ליד ריזורט והיו ניזונים מהמזבלה של הריזורט, ורצה הגורל וזרקו שם בשר נגוע בשחפת, שזה כידוע קטלני לבבונים. איך שלא יהיה, מה שקרה זה שכל האלפא של אותה קבוצה מתו תוך כמה שבועות, כי הרי הם אלו שלוקחים את האוכל לעצמם.
וספולסקי חשב שהנה המחקר שלו נגמר, אבל בעצם שם הוא התחיל כי קרה שם דבר מדהים – פתאום גורמי הסטרס העיקריים נעלמו בבת אחת.
הקבוצת בבונים הזאת הפכה להיות קבוצה שיוויונית, הם הפסיקו להתנהג באלימות אחד כלפי השני, התחילו להתחלק במזון ואפילו- הזכרים התחילו לטפל בגורים! זה דבר שלא קיים אצל בבונים.

עכשיו למה סיפרתי פה סיפור כל כך ארוך, כי מלא מההתנהגויות האלה אלו התנהגויות שאומרים עליהן שככה זה בבונים, ככה זה אצל בבונים ואין מה לעשות עם זה. ופתאום מסתבר שזה הכל ענין של סטרס.

אגב הקבוצה הזאת משמרת את המבנה האוטופי הזה שהם הגיעו אליו, והם משתמשים באלימות כלפי מי שמנסה לצבור כוח. כלומר יש שם איזשהי הבנה מעמיקה של המצב ושל מה צריך לעשות כדי לשמר אותו. הלוואי עלינו, נכון?

עכשיו נחזור לסטרס ועצלות, נראה לי שכדאי למקד את זה קצת ולא סתם סטרס כללי כזה – אלא עומס שמגיע למצב שהמוח וכל המערכות פשוט קופאות. זו המהות של דחיינות.
המנעות היא ניסיון ויסות. לפעמים הוא מיטבי- לדוגמא אני ממש פחדתי להתמכר לסיגריות מהסיגריה הראשונה. לא משנה מה יש בתוך הסיגריה, כן? אז אני אף פעם לא ניסיתי לעשן, שום דבר.
אבל לפעמים המנעות היא ניסיון ויסות פוגע. כמו לדוגמא להמנע מקריאה. להמנע ממשחקי ספורט. להמנע מחברה.
אגב, עוד תופעה שהיא בעצם אותה תופעה אבל מתבטאת קצת שונה – מכירה את הילד שפשוט ממלא את כל התשובות במבחן אמריקאי בצורה רנדומלית? בלי לקרוא את השאלות בכלל? זה יכול להתפרש כילד מתריס, חוצפן, כזה שלא אכפת לו, כזה שלא רוצה להשקיע. אבל זו בדיוק אותה תופעה של סטרס.