אני זוכרת איך כל פעם שיצאתי מהבית, לבית ספר או אפילו לזרוק זבל, סבא שלי היה ניגש לחלון ומנופף לשלום.
ואני הייתי מנופפת חזרה.
פעם, ועוד פעם, ועוד פעם… עד שכבר לא רואים אחד את השני.
זה היה רגע קטן, יומיומי, כמעט לא מורגש. אבל היום, כשאני חושבת עליו, אני נשטפת בגל של חמימות.
לא בגלל מה שעשינו.
בגלל מה שהיה בינינו.
וזה בדיוק העניין.
למה חיזוק הקשר עם ילדים דרך מסורות משפחתיות הוא כל כך משמעותי?
כשאנחנו חושבים על מסורות, אנחנו נוטים לחשוב על חגים גדולים או אירועים מיוחדים.
אבל בפועל מסורות הן הרגעים הקטנים שחוזרים על עצמם.
רגעים שהופכים לחוויות שבונות את מערכת העצבים שלנו, את התגובות שלנו לאירועים שונים, את איך שאנחנו נתנהג כלפי הילדים שלנו.
מסורות משפחתיות יוצרות עבור ילדים: תחושת יציבות, שייכות ומשמעות.
כהורים, אנחנו עושים הרבה מאוד עבור הילדים שלנו. אנחנו דואגים להם, מאכילים, מלבישים, מסדרים, מארגנים.
אנחנו גם מחבקים ומנשקים הרבה (כל עוד הם מרשים). אבל קשר חזק לא נבנה רק על ידי דאגה פיזית או חיבוקים.
העמקת הקשר פירושה ההרגשה שמכירים אותי, יודעים בדיוק מי אני – לטוב ולרע, אני שייך, אני משמעותי, רואים אותי.
וכאן בדיוק נכנסות המסורות.
כי מסורת היא לא רק “מה עושים” אלא העובדה שזה מה שאנחנו עושים יחד.
רעיונות למסורות משפחתיות
- אפייה משותפת של עוגיות בשישי.
- ערב סרט קבוע (פעם בחודש – אבל מיוחד).
- הדלקת נרות שבת.
- כשהיינו מחכים לאוטובוס, סבא שלי היה מצביע על רכב כלשהו ואני הייתי צריכה לחבר בין מספרי לוחית הרישוי והוא היה צריך לכפול ביניהם. התחרנו מי יסיים ראשון.
- כל מאכלי בצק עם מילוי כמו וריניקס, פלמני, עוגיות ממולאות בכל טוב עשינו כל המשפחה יחד. אמא היתה אחראית על הבצק, סבא על המילוי ואני על חיתוך הבצק לצורות שונות.
- שתילת צמחים באביב.
- פיקניק חודשי קבוע.
- ערב קבוע של משחקי לוח.
- ארוחת בוקר של שבת – במרפסת או בחצר.
- יש לנו ספירה הפוכה “שלוש שתיים אחת”. לא משנה מה השני עושה באותו הזמן, אם הוא שומע את הספירה, הוא צריך לעזוב הכל ולנשק את הסופר.
- זמן קבוע לקריאה משותפת. גם כשהם גדולים.
- מילה מצחיקה שכולם צועקים כשהרכב בעליה קשה או בירידה תלולה.
- פעם בשנה אנחנו נוסעים לים המלח ו”כובשים” את המצדה. נוסעים בערב, ישנים באוהל למרגלות ההר, מתעוררים ב4:30 בבוקר ופוגשים את הזריחה בפסגה.
- מילה מצחיקה שמשמעותה שכולם עוזבים הכל ורצים לחיבוק משפחתי ענק.
- מסורות השייכות לעונה מסוימת: צפייה בכוכבים במדבר, לינה באוהלים בכנרת, הדלקת מדורה עם תפוח”א ומרשמלו.
- יש לנו פסל דרקון (שאמא של בן זוגי פיסלה) שמקבל כסף קטן וכסף זר מחו”ל. פעם בחודש הדרקון מטיל ביצי הפתעה.
- כל יום הולדת לשאול את הילד עשר שאלות ולראות איך התשובות משתנות עם השנים.
- להקשיב לפודקסט משותף כשאתם נוסעים יחד ברכב.
- מסורות מיוחדות רק למשפחה שלכם בכל חג משמעותי. כמו תחפושת משפחתית בפורים, משחק משפחתי ייחודי בקטע מסוים בהגדה (אצלנו בחיפוש חמץ הילדים צריכים לרוץ ברחבי הבית, לזחול ב-3 מקומות שונים ולצעוק “אין חמץ”), הכנת “העוגה המשפחתית” בשבועות, כתיבת ברכות אישיות בראש השנה, צילומי כחול-לבן ביום העצמאות ועוד.
- כל שנה, ערב יום העצמאות, אנחנו נוסעים למקום האהוב עלינו ביער ועושים מדורה וארוחת ערב קטנה. מקימים אוהל וישנים שם בלילה. בבוקר תופסים את המקום הטוב ביותר ומחכים להגעת החברים ו”על האש” האמיתי.
- מסורת לשלוח סמס נעים אחד במשך היום לווטסאפ המשפחתי. איזה כיף זה לשבת בעבודה ולקבל לטלפון מסר שמחמם את הלב.
- במשפחה שלנו המצאנו כמה לחיצות ידיים “סודיות”. לדוגמא לחיצה משולשת מסמלת אהבה.
- לבחור כל שנה 12 יעדים שתטיילו אליהם פעם בחודש, ללא תלות במזג האוויר. אחרי הטיול חייבים לעצור ולשתות תה עם עוגת הבית.
- סרגל מדידת גובה – לעקוב אחרי הגדילה לאורך השנים.
- אלבום משפחתי לכל שנה כאשר לכל חודש מוקדשים 2 עמודים משלו וכל המשפחה מרכיבה את האלבום יחד.
הורים רבים מרגישים שאין אצלם “מסורת מיוחדת” אבל האמת היא שלא צריך משהו גדול או מיוחד.
מסורת לא נולדת מושלמת. היא נבנית מהדברים הקטנים.
מסורות משפחתיות הן לא “עוד רעיון לפעילות”. הן הדרך שלנו לבנות קשר עמוק, יציב ומשמעותי.
ואני אשמח לשמוע מכם: איזה מסורות אתם זוכרים מהילדות שלכם שמחממות לכם את הלב?
ואיזה מסורות יש אצלכם במשפחה?
תכתבו בתגובות ואולי תתנו השראה לעוד הורים.
אלכסנדרה אורלוב,
מייסדת הורות מחבקת
