אתחיל מגילוי נאות.
אני לא גרושה.
המחשבה לכתוב על גירושין כשאת נמצאת במערכת יחסים טובה(טפו טפו) נראתה לי כמו חוצפה . אבל לרגע אחד הצלחתי לעצור את האוטומטיות ולשאול את עצמי, אם לא עברתי חוויה של גירושין ממקום אחר, והתשובה לכך היא כן.
אז ברשותכן הכתבה תעסוק בגירושין מנקודת מבט של ילדה, שאם החוויה של גירושי הוריה הייתה נראית כך, ודאי שלא הייתי מוצאת את עצמי כותבת כאן.
השאלה איך לבשר על הגירושין, שונה מבית לבית.
לפעמים זאת תהיה שיחה רשמית, כמו זו שמראים בטלוויזיה, שבה אבא ואמא מבשרים- אנחנו כבר לא ביחד. או בשיחה אישית, ברגע טוב ואינטימי עם הילד .
בשני המקרים סביר שהילדים, הרגישו שמשהו לא כשורה. הם חוו את המתח, הכעסים, הרגשות הגדולים . ולכן למרות ההלם הגדול, זו לא תמיד תהיה הפתעה גדולה. הדבר שכן צריך להתעכב עליו זה המסר- אבא ואמא תמיד שומרים עליכם, דואגים לכם, אוהבים אתכם לא משנה אם אנחנו ביחד או בנפרד.
אנחנו בחרנו להתחתן ולגור יחד, ועכשיו זה כבר לא מתאים לנו. חשוב לא להתמקד בלמה, למרות הסקרנות הגדולה. כי ברגע שנכנסים ללמה, אנחנו בהכרח נכנס להאשמות ואת זה צריך למנוע. אפשר ורצוי לתת מקום לכל הרגשות שעולים, נכון שיהיה עצוב ומשונה אבל בסוף אנחנו נתרגל ותהיה אהבה ושמחה. חשוב להראות את הגם וגם.
ברגע הזה, יתכן וילדים יקחו את זה על עצמם, כי אולי קדמו לזה גם מריבות בנוכחות הילדים ועל הילדים ותעלה בהם תחושת אשמה שזה אולי קשור אליהם, ולכן חשוב מההתחלה להסיר את תחושת האשמה ולהבהיר- זה לא קשור אליכם, זה קשור רק לאבא ואמא, שהחליטו ביחד, לא להיות יחד.
אז איך נפרדים בתכלס?
אם זה אפשרי ואתם נפרדים בצורה טובה, מילת המפתח היא-הדרגתיות.
ליצור יציבות סביב המצב הלא יציב הזה, ולנסות שאבא/אמא לא יעזבו את הבית כרעם ביום בהיר. אלא ללילה אחד בשבוע, ואז לשני לילות, עד שמסתגלים למצב .
רצוי גם להתיידד עם הבית החדש , לפני שעומדים לגור בו. אם אפשרי ששני בני הזוג יצטרפו לסיור, יתלהבו יחד, יתרגשו וגם יתמכו ברגשות שעולים מצד הילדים.
מומלץ לשתף אותם בארגון ובתהליך “פה יהיה החדר שלך, איך תרצה לעצב אותו” .
כן להראות התלהבות אבל מילת המפתח היא- במידה. הנטיה הראשונית של ההורה היא להפריז, אני אקנה לך ככה וככה, ונעשה כך וכך, ובסוף כל החידוש וההתרגשות יוצרים פער בין מה שהילדים רגילים לבין הציפיה, ובשלב הראשון הם זקוקים לתחושת המוכר והידוע .
כדי להנכיח את המוכר והידוע אפשר לקנות סט זהה של כלי מטבח או מצעים זהים להשתדל שטקסי הלילה, בפרט בהתחלה, של צחצוח ומקלחות יהיה דומה המטרה היא ליצור כמה שיותר אחידות ופחות שוני כדי שיהיה קל להסתגל.
הנדידה בין הבתים היא לא פשוטה ולכן, תחושת ההיכרות והדמיון, עוזרת לתחושת ההמשכיות.
תחושת הניתוק מההורה שלא נמצא, יכולה להחוות כקושי מאוד גדול, עד עכשיו אמא הייתה בכל מקום, ופתאום כבר לא.
אז לגרושים האמיצים ביניכם
תמונה משפחתית, שנמצאים בה שני בני הזוג שתתלה בקיר של שני הבתים יכולה לסייע מאוד במילוי ההרגשה הזו.
ההנכחה של ההורה שלא נמצא, תעזור בחיזוק הקשר גם במרחק ותקל על הילד בקושי הכי גדול שהוא גם ככה חווה, פרידות.
כדי לגשר על הפרידה
מומלץ להראות סרטון קבוע, של ההורה שלא נמצא, בעיקר לפני שינה, ובבוקר כשמתעוררים.
וגם אם אין שיתוף פעולה, אז אפשר להגיד-
אמא אוהבת אותך, ושולחת לך לילה טוב.
הדבר הכי חשוב, זה להבין שהמצב החדש דורש הסתגלות לכולם, ובהסתגלות כמו בהסתגלות כדי שנוכל לעבור מהמצב הרצוי למצב המצוי , אנחנו צריכים לבכות על זה.
אז תאפשרו לעצמכם, לילדכם, לבכות, להתרגש, לכעוס, לטנטרם ולחוות הכל, כי אולי בהתחלה יהיה מוזר ומשונה, אבל בסוף יהיה גם מלא בשמחה ואהבה.
כל סוף הוא התחלה חדשה.
האם חוויתם הורים שהתגרשו? אם הייתם יכולים, מה העצה שהייתם נותנים להם?
