דובר3: אנא, אני רוצה להקדיש פרק שלם לנושא שלדעתי חפרנו עליו הרבה, ועדיין אני רוצה לחפור עליו שוב. וזה על ייעוץ שיניים כשרותי, ועל כמה נגיעה בכך שאנחנו "על המפה". כי מסתבר שמדברים עלינו, מדברים גם הרבה דברים טובים וגם הרבה דברים מגוחכים, אבל עדיין מדברים. אז כמו שאומרים, אין דבר כזה פרסום רע, נכון? ועכשיו ברצינות, פנו אליי כמה אימהות בעקבות דברים שהן שמעו או קראו על ייעוץ שיניים כשרותי, והן שאלו אותי אם זה באמת מה שקורה בו. ואני מודה שהופתעתי לשמוע את מה שהן שמעו, ומצד שני אולי לא כל כך הופתעתי, כי הרבה פעמים המידע הזה מגיע ממקומות שמעולם לא למדו באמת מה זו היכשרות, מה זו הגישה ההיכשרותית-התפתחותית, ואז יוצא שבשם של מושג מאוד גדול ומבוסס מחקרית מסתובב המון מידע לא מדויק. אז בא לי לעשות סדר בפרק הזה.

אנא: את יודעת, זה לא כזה מפתיע אותי באופן אישי. אני יכולה להגיד על עצמי שגם אני התייחסתי מאוד בחשדנות לייעוץ שינה היכשרותי, לאו דווקא מהכיוון שלדעתי את הולכת לדבר עליו פה, יותר מהכיוון של זה ייעוץ שינה לכל דבר. זאת אומרת, זה לא יכול להיות משהו שהוא לא מזיק או אפילו מיטיב עם המשפחה או עם התינוק. בתכל'ס, למעשה, עד שלא הכרתי אותך והתחלתי לבדוק את העניין יותר לעומק, התייחסתי לזה בחשדנות. אגב, גם ההחלטה שלי באיזשהו שלב ללכת ללמוד ייעוץ שינה היכשרותי, אני ממש עשיתי את זה ועדיין עושה את זה מתוך תחושת שליחות, כי אני מבינה כמה ייעוצי שינה מזיקים יש בחוץ, כמה שיטות מזיקות מסתובבות, ואני מבינה גם באותה נשימה שהורים ימשיכו לקחת ייעוצי שינה. זה לא ייעלם מהעולם, אוקיי? אנחנו לא פתאום נגיד לאימהות, ואימהות לא יגידו לעצמן: "הכול טוב והוא לא ישן ואני צריכה לחזור לעבוד והכול תקין ובסדר ונורמלי". זה לא יקרה, זה משהו שימשיך לקרות. והלוואי ויהיו עוד ועוד יועצות שינה היכשרותיות שבאמת עושות ייעוץ שינה היכשרותי, תכף ניכנס למה זה אומר, כדי למנוע את הנזקים האפשריים מהשיטות האחרות. כמה שיהיו יותר מאיתנו, ככה יהיה יותר טוב, במובן הזה לפחות.

דובר3: טוב, אז בואי נתחיל מהמילה עצמה, כן? המילה היכשרות הפכה בשנים האחרונות למילה מאוד פופולרית, כולם משתמשים בה. שמעתי גם על נשות מקצוע שעובדות עם טכניקות כמו פרבר או שיטת הכיסא, שאומרים שהגישה שלהן לא פוגעת בהיכשרות ואפילו שהיא היכשרותית. אז מי שלא מכיר, שיטת פרבר זו שיטת הבכי המתוזמן, יש לה כמה שמות. מכניסים תינוק הער למיטה, יוצאים, מחכים איקס דקות מרגע שהוא בוכה. זה מתחיל משתי דקות נגיד, ויש כאלה שיהיו מאוד גמישות איתכן ויגידו שלושים שניות, לא לחכות יותר, כאילו יש הבדל משמעותי, כי אחר כך זה גדל וגדל. פרבר עצמו מדבר על כך שמגיעים למצב שבו נכנסים גם אחרי שעה של בכי, כלומר זה לא משהו שנפטר תוך שתי דקות. ובגדול, כל פעם מכניסה לכניסה, הזמן שמחכים עולה ועולה. ושיטת הכיסא זו שיטה שבה יושבים על כיסא עם פני אבן, לא מתקשרים עם התינוק. אם הוא בוכה, אפשר ללטף ולהרגיע בקול, אבל לא להרים. אצל חלק כן אפשר להרים, אבל לא להניק או לנענע. ועם הזמן מתרחקים עם הכיסא לכיוון הדלת. אז יש לנו לדעתי פרק, נכון, שסוקר את כל הגישות להירדמות עצמאית וניתוח של מה שהן באמת עושות?

אנא: יש פרק כזה. יש לנו גם שני פרקים שסוקרים את הגישה ההיכשרותית. נחמד לחזור אליהם, תחזרו על החומר. אבל באמת הם פרקים נחמדים, זה פרקים 20 ו-21. ופרק 55 זאת סקירה של ייעוץ שינה היכשרותי, ומה אנחנו עושות בו. ובכוונה אני הולכת מהחלק החיובי, כן? תקשיבו, זה קשה. מי שקצת מבינה יותר לעומק מה קורה אצל התינוקות שלנו, וקוראת שיטה כזאת שהיא שיטה מוכרת של: "בואי קחי כיסא, אל תתקשרי, אל תלטפי, תעשי אה אה אה", אבל בלי להרים, בלי זה, בלי זה, בלי פה, בלי שם, וכל פעם תתרחקי עם הכיסא, זה נראה לנו דבר נורא אכזרי כי זה באמת ככה. ולאו דווקא נרצה לשמוע על זה עוד, אוקיי? אז בואו נמשיך עם הגישה ההיכשרותית שלנו ולא עם השיטות הרעות האלה.

דובר3: אני אגיד שכאן אני ואת שונות, אני חושבת. אני לא אוהבת לומר על שיטה אחרת שהיא אכזרית או רעה, כי אני חושבת שזאת לא הנקודה. אני חושבת, אגב, אם כבר אכזרית, היא מאוד אכזרית להורה, שצריך מאוד לעבוד כנגד האינטואיציה הפנימית שלו שזועקת לעשות משהו אחר. אבל אני לא רוצה שיתפרש איכשהו מהפרק הזה שאנחנו מבקרות הורה מסוים שבחר בגישה שונה. וזה כן משהו שחשוב לי לומר. אז אני רוצה להתחיל ממשהו בסיסי וחשוב מאוד, כן? היכשרות זאת לא שיטת הרדמה, זו לא טכניקה. היכשרות, או יותר מדויק מה שאנחנו עושות, תיאוריה התפתחותית היכשרותית, זו תיאוריה שמדברת על הקשר בין תינוק ובין בני אדם באופן כללי, כן? ילדים בכל מיני גילאים, לדמויות שמטפלים בהם. זו תיאוריה שמדברת על מה התינוק צריך לקבל כדי לפתח את הפוטנציאל האנושי שלו ולהפוך לדמות עצמאית, אמפתית, חברתית, סתלקתנית, יצירתית, ועוד ועוד.

אנא: ומאוד חשוב לציין שאנחנו לא מדברות פה על שיטה. זאת לא שיטה, לא שיטת הרדמה וגם לא שיטת הורות. אין פה מתכון, תעשו ככה וככה, תמיד כשהתינוק שלך או הילד שלך עושה אחת, שתיים, שלוש, את מגיבה באחת, שתיים, שלוש. בעצם הגישה הזאת בנויה יותר על הבנה, אוקיי? לא על איזשהו סדר פעולות טכני. ומתוך ההבנה הזאת, היה והבנו, למדנו, אנחנו מבינות מה אנחנו רואות מולנו, אנחנו כבר נדע מה לעשות. בעיניי, באופן כללי בחיים, לא רק סביב הורות, כדאי לתעדף דברים שבנויים על הבנה ולא מתכוני פלא כאלה שאומרים לך כל פעם תעשי אחת, שתיים, שלוש ותקבלי ארבע, חמש, שש.

דובר3: נכון. וכשאני מדברת על הגישה, לא שיטה, גישה היכשרותית התפתחותית, אני מדברת על משהו מאוד מסוים. זו גישה שמבוססת על מחקרים ממדעי המוח, התפתחות, ויסות רגשי, כל מה שאנחנו יודעים היום על שינה בעשרים, שלושים שנים אחרונות. וכאן אני רוצה להדגיש, החלק של השינה זה לא החלק הבלעדי של הגישה ההיכשרותית ההתפתחותית של גורדון ניופלד. זו התוספת שלנו, שלדוגמה אני מלמדת בהורות מחבקת, שמדברת יותר על הפיזיולוגיה של השינה, כאשר הגישה ההיכשרותית התפתחותית נטו, היא מדברת על גורמים רגשיים חשובים שמשפיעים על השינה, גם בגיל של תינוקות וגם בגיל של פעוטות וילדים צעירים. אז יש כאן איזשהו שילוב בין ידע פיזיולוגי כללי לבין הגישה הפסיכולוגית נטו. אגב, אני יכולה לתת דוגמה, אתמול היה פוסט של אימא ששאלה באיזו שעה הכי טוב שתינוקות יירדמו, ואז היא קיבלה את התשובה בין שש וחצי לשבע. זו הייתה התשובה כל כך נחרצת, ובדיוק באותו היום אנחנו עכשיו התחלנו את ההכשרה שלנו ליועצות שינה של סמסטר אביב, ובדיוק דיברנו על פיזיולוגיה של השינה, ודיברתי איתם על מלטונין וכל מיני דברים. ואז אני שואלת אותה: "את יכולה להסביר לי על מה זה מתבסס ההמלצה המאוד מאוד ספציפית הזאת? האם יש ארגונים שתומכים בהמלצה הזאת?" ואז היא אמרה לי שכן, בגלל שזה הזמן של שיא ייצור מלטונין. ואז היא דיברה, וזה קשור לעניין של שקיעת השמש. ואז אני עניתי, ועל זה לא קיבלתי תשובה, ולצערי כל שיח שלי עם גישות אחרות הוא נתקע בערך פה. אני עניתי: "אבל מחקרים מראים לנו ששיא מלטונין הוא בין חצות לארבע בלילה, או ארבע בבוקר, כן? כלומר, מה קשור שיא מלטונין? שיא מלטונין הוא בטח לא בשש וחצי שבע, ובנוסף, לפחות חצי מהשנה בכלל אין חושך בשש וחצי בערב. החושך מגיע הרבה יותר מאוחר, ואנחנו צריכים זמן עד שמלטונין יתחיל להיווצר, אוקיי? אז אין שום הסבר אמיתי כאן, וזה בכלל לא קשור לגישה ההיכשרותית התפתחותית של גורדון ניופלד או גישה ההיכשרותית של בולבי. זה עניין של פיזיולוגיה, זה עניין מאוד בסיסי. אבל זה ככה יערן ביניים. עכשיו רציתי לדבר על הטענה שאני שומעת שוב ושוב, וזה שבגישה שלנו אסור לתינוק לבכות. אז בואו נעשה פה הבחנה מאוד חשובה. נכון, בכי זו שפה. בכי זו תקשורת, וכל תינוק בוכה, גם התינוקות שלי בכו. זה חלק מהחיים. וכמובן, גם ילדים גדולים יותר בוכים כשהם מתוסכלים, עייפים או מוצפים. המטרה שלנו היא לא למחוק בכי מהעולם. המטרה שלנו היא להבין מה עומד מתחת לבכי ולענות לצורך.

אנא: אני אוסיף גם, וזאת תוספת שלא בהכרח תרד לכולנו חלק בגרון, אבל יש פער עצום בין תינוק או פעוט שבוכה לבין לגרום לתינוק או לפעוט לבכות. כשאנחנו מדברות על כל מיני שיטות של אימוני שינה למיניהם, זה לא תינוק שבוכה באופן ספונטני, או אוי, הוא בוכה. אני יודעת טוב מאוד שמה שאני אעשה פה יגרום לו לבכות. אימון השינה הזה יגרום לו לבכות. וכשאנחנו מדברות על ייעוץ שינה היכשרותי, אנחנו מדברות על לא לגרום לתינוק לבכות. זה עד כדי כך פשוט. עכשיו, כן, זה לא נעים לשמוע את זה, זה לא נעים להבין בעצם שבהרבה מובנים זה מה שקורה שם, וזה על זה ממליצים לנו. וזה נוכח גם בעוד לא מעט שיטות שאנחנו קוראים להן חינוכיות, לצערנו. אם זה בגילאים הקטנים יגרום לילד לבכות, ובגילאים היותר גדולים זה יגרום לו להתבייש או לכעוס, או יעצים, כן, יגרום לו להתבצר בכל מיני עמדות פחות זה. אני חושבת שיש פה את אותו קו מנחה, שלא מבין, זה בעיניי זה לא רק לא מבין מה עומד מאחורי התנהגות מסוימת, אלא גם לא מבין מה את חלקו באותה התנהגות, לא מבין מה הוא עושה. כי אני חושבת שאם היינו אומרות את הדברים כפשוטם, אוקיי, יש לנו פה תינוק שמתעורר הרבה בלילה, אנחנו הולכים לגרום לו לבכות, אנחנו הולכים לגרום לו לבכות עד שהוא יתייאש, ומתוך זה נעשה ככה וככה וככה, אני חושבת שהיינו חושבות על הדברים בצורה אחרת.

דובר3: לא כך מציגים את השיטות האלה, זה נכון. עכשיו, כאן זה כבר סוגיה פילוסופית, יש כאלה שיגידו מה פתאום, זה לא מייאש אותו, זה מלמד אותו וכו' וכו', וכאן יש איזשהו חוסר הסכמה. אגב, פה אנחנו עוד יכולות לדון על משהו בניגוד למלטונין, שזה פשוט לא נכון, וזה לא קשור לאיזושהי תיאוריה חינוכית. אז אני אישית, שוב, אני פחות אוהבת ללכת לכיווני הפחדה, אני פחות אוהבת להשתמש במילים חזקות בשביל זה יש את אנא ואנשים אחרים וכל אחד למשהו מתחבר. אני אוהבת לשאול שאלה אחרת סביב השינה. האם אני רוצה שהדרך שבה התינוק שלי יירדם, היא תהיה דרך בכי, וגם שאלת המשך, מה זה אומר שהוא בוכה? כלומר, סבבה, זו תקשורת, אבל מה זה אומר? למה הוא בוחר לתקשר איתי בצורה של בכי עכשיו?

אנא: זה קצת טריקי, העניין הזה של הבכי, ואני כמובן מסכימה איתך פה. אבל יש פה אולי שני עניינים שכדאי לשים את תשומת הלב אליהם. קודם כל, החשיבות של ההבנה שדיברנו עליה קודם. יש מי שיגידו שתינוק בוכה כדי לעשות לנו מניפולציה, או כי הוא מפונק, או כי הוא למד שכל פעם שהוא יבכה, תרימי אותו והוא משתמש בזה נגדך, המאניה הקטן הזה, ולהגיד את זה זה בדיוק לא להבין איך התפתחות עובדת ומה השלבים שבהם המוח שלנו מבשיל וכו' וכו' וכו'. והעניין השני זה באמת מה שנוגע לתקשורת, וכמו שאמרת, כן, בכי זה סוג של תקשורת, אבל הוא מתקשר פה משהו, אוקיי? הוא לא מתקשר בבכי כי הוא לא יודע לדבר, אז כל מה שהוא יעשה הוא יבכה. הוא יבכה במקרים מאוד מאוד ספציפיים, לא כשהוא שמח ומבסוט למשל וטוב לו, אם צריך בכלל להבהיר את העניין הזה.

דובר3: את יודעת, גם על העניין של מניפולציה, זו לא טענה היכשרותית, כן? אנחנו יודעים שתינוק לא מסוגל לבצע מניפולציות. זה משהו שגם כבר נחקר ואני רוצה לומר ידוע לכולם, אולי לא. אז כמו שאמרת, הטענה הזו שהדרך שלו לתקשר היא דרך הבכי וזה פשוט תקשורת, זה קצת טריקי, כי אני שמעתי אותה כתומכת באימון שינה. כן? אין בעיה, אל תדאגו, ככה הוא פשוט מדבר. אז לא, לא פשוט. כי בכי זו דרך של תינוק לסמן מצוקה. יש לנו עכשיו את הגורים של בלואי, וכל פעם שבלואי עוזבת, כשהם היו קטנים, כשהם היו ממש ארבעים ושמונה שעות ראשונות, כל פעם שהיא עזבה, כן? התמתחה לשנייה, אחד מהם התחיל לבכות והיא חזרה, ואז הם הפסיקו לבכות. ולא כי הם למדו בצורה מניפולטיבית שככה קוראים לאימא, אלא כי הייתה להם מצוקה ואז כשהגיעה הנוכחות שלה פתרה את המצוקה. עכשיו הם מצליחים לישון ביחד בלינה משותפת, כל הארבעה, גם בלי שהיא תהיה נוכחת, אבל לפעמים גור אחד נשאר בצד, ואז היא עוזבת ואותו הגור מתחיל ליילל. מצוקה! ואז היא מגיעה, היא דוחפת אותו לכיוון של השער, הוא מפסיק ליילל ואז היא שוב הולכת. איזה מגניב זה. אז אם בכי זו דרך של התינוק לסמן איזושהי מצוקה, אז נשאלת השאלה, מי מאיתנו רוצה להירדם במצוקה? אנחנו רוצים להירדם כשאנחנו רגועים. יותר מזה, אנחנו לא מסוגלים להיכנס לשינה טובה כשהמוח נמצא במצוקה. הדרך היחידה להירדם במצוקה, ועכשיו כל אחד גם יכול להשוות את עצמו, כן? אני בטוחה שלכולנו היו מצבים שבהם נרדמנו עם מצוקה, עם רמות סטרס גבוהות, זה כשממש שרפנו את כל מאגרי האנרגיה ולגוף אין ברירה אלא להכניס אותנו לשינה. וכולנו גם יודעים איך זה מרגיש להתעורר משינה כזאת. אז בגישה שלנו אנחנו לומדים את התינוק, את הצרכים הפיזיים והרגשיים שלו, כדי שהמעבר לשינה יהיה רגוע, מחבק וחלק. ובדרך הזו של ויסות הדדי, התינוק לומד גם ויסות עצמי. לא לומד במובן של שבוע, שבועיים, חודש, ועכשיו הוא ילמד לווסת את עצמו עצמאית, אלא המנגנון הזה, לצערי, הוא מנגנון שלוקח לו שנים להתפתח. אנחנו נולדים יצורים מאוד מאוד לא בשלים, וזו עובדה שלא ניתן לשנות באיזשהו לימוד קסום.

אנא: ואחד הדברים גם שמבדילים בעצם שיטה מתיאוריה, אנחנו מדברות פה על שינוי באמת באורח החיים, כשאנחנו מדברות על הגישה ההיכשרותית. ואני לא יודעת, האמת, אם אפשר לבודד רק את העניין הזה של שינה. כלומר, אם ניקח את זה רק למקום הזה של שינה ולא נכניס את זה לכל אורח החיים שלנו, כנראה שאפשר ברמות כאלה ואחרות, אבל אנחנו כן מדברות פה על איזשהו שינוי של אורח חיים עם תוצאות לא מובטחות, אוקיי? אין פה תעשי אחת, שתיים, שלוש ותקבלי ניסים ונפלאות, הילדים תמיד יקשיבו לך, לא יהיה בכי בבית, טנטרומים, לא יהיה לך טנטרומים, אנחנו נפתור את הבעיה הזאת של הטנטרומים. לא, אנחנו מדברות בספקטרומים, בקשתות, היינו במצב איקס, עכשיו אנחנו במצב קצת יותר טוב. לעבוד בשיטות או לחשוב בשיטות, זה בעצם מוביל אותנו, או חייב להוביל אותנו בהכרח לתסכול, כי המציאות לא עובדת ככה, המציאות היא מאוד דינמית, היא מאוד משתנה. אנחנו משתנים, התינוקות שלנו, הילדים שלנו, ואם אנחנו נתפסות לאיזושהי שיטה אחת שמאלצת אותנו או טוענת שכל פעם צריך לעשות ככה וככה וככה, זה בהכרח לא יעבוד, כי בינתיים הדברים השתנו. גם אנחנו, גם התינוק, גם הגורמים מסביב, וגם הכל.

דובר3: עוד טענה שאני שומעת זה שבגישה ההיכשרותית לא מקדמים שינוי אמיתי בשינה. וזה כמובן פשוט לא נכון. בדיוק היום, אמא חמודה כתבה לי, רגע אני אקריא לך, זה באינסטגרם, רק רוצה לומר לך שהקורס הזה ממש הציל אותי, המון המון תודה, עכשיו הסדר יום ברור, השינה הרבה יותר טובה, גם ביום וגם בלילה, הכל הרבה יותר מובן והרבה יותר קל ומהנה. איזה חמודה היא. והיא אפילו לא לקחה ייעוץ פרטני. היא רצתה לקחת ייעוץ פרטני, אבל אני שמעתי את האתגרים שלה ואמרתי לה, תקשיבי, הקורס הזה תפור עלייך, הוא יפתור לך את הבעיה, את לא צריכה ייעוץ פרטני, זה קורס חלומותרפיה, עולה מאתיים שישים שקל, כן? כמו שאת יודעת, ייעוץ פרטני עולה הרבה יותר. אז שינוי יכול להיראות בדרכים שונות. אם הכוונה בגישה היכשרותית לא מקדמת שינוי אמיתי, הכוונה היא שהתינוק לא יתחיל עכשיו לישון ברצף עשר, שתיים עשרה שעות, יפסיק לאכול בלילה בגיל ארבעה חודשים, וירדם עצמאית בלי עזרה של ההורה, נכון, אנחנו לא מקדמים את השינויים האלה. אבל לפעמים אנחנו מקצרים זמן הרדמה שהיה שעה או שעה וחצי לרבע שעה. לפעמים אנחנו עוזרים להפחית התעוררויות בלילה, כן? דרך שינוי בסדר יום, דרך התאמת חלונות ערות, דרך שינויים בתזונה, דרך הזנה רגשית ופריקת תסכולים, וזה אגב קורה דרך בכי ודמעות של עצב, אז אל תגידו שאין בכי בגישה היכשרותית התפתחותית.

אנא: נכון, וגם באמת חשוב להבין שאין פה איזושהי, לא רק פה, אוקיי? אין, באופן כללי, אין דרך לאלץ תינוק לעשות מה שהוא לא בשל לעשות. גם אין דרך לאלץ אותנו לעשות משהו שאנחנו לא בשלות לעשות. זה חייב להגיע עם בשלות מסוימת. עכשיו, זה ברור לנו בהתפתחות פיזית, תודה לאל, לפחות נכון לעכשיו. אנחנו לא ניקח תינוקות בני ארבעה חודשים ונתחיל לעבוד איתם על הליכה. גם לא בגיל חצי שנה נתחיל ללמד אותם ללכת. זה ברור לנו, הוא לא יכול לעשות את זה כרגע, הוא לא הולך, אנחנו לא נדרוש את זה ממנו, ואנחנו לא נבקר אמא שהתינוק שלה בגיל חצי שנה, הוא לא הולך. תקשיבי, את פינקת אותו, הוא לא ילמד ללכת אף פעם. אבל איכשהו זה לא ברור לנו במקומות אחרים של התפתחות, זה לא ברור לנו כשמדובר בהבשלה, אוקיי? הוא ילמד מתישהו לישון את הלילה השלם הזה ולהרדים את עצמו, וכל הדברים האלה. נראה את הטינייג'רית שכן שתרצה שאמא שלה תרדים אותה על הידיים, ולא תדרוק שם את הדלת ותעזבו אותי בשקט וכל הדבר הזה. ולשינוי, כמו שאמרת, יש כל מיני דרכים, כל מיני צורות. אנחנו לא, גם הסטנדרט הזה שהצבנו, שהשאיפה של כולנו היא שהתינוק יישן לילה שלם וירדם לבד, ואם זה לא קרה, אז לא קרה פה שינוי ממשי, עצם הסטנדרט הזה הוא לא נכון. אנחנו לא כולנו שואפים לשם, או טוב שלא כולנו נשאף לשם, וטוב גם באופן כללי לשים סימן שאלה מאוד גדול על הסיפור הזה של הרדמות עצמאית ושל שינה לאורך כל הלילה.

דובר3: לגמרי. עכשיו, לפעמים השינוי הוא שתינוק לומד להירדם עם פחות עזרה פיזית וטרם נוכחות רגועה של ההורה. לדוגמה, לרדת מכדור פיזיו להרדמה נוחה בהנקה בשכיבה, או בטפיחות ורעש לבן, כל אחד ומה שעובד וטוב בשבילה. עכשיו, כל אלה שינויים אמיתיים בשינה, אבל הם נעשים בתוך קשר ולא דרך ניתוק והצהרות שהתינוק צריך, חייב ללמוד להירדם לבד.

אנא: את יודעת, אני גם חושבת, ושוב, מהניסיון שלי, אני מניחה שתסכימי איתי, שזה גם ייעוץ שינה שמוריד המון המון המון לחץ מההורה, כי בעצם אנחנו הולכים עם האינסטינקטים ולא נגדם, אנחנו הולכים עם הרצונות שלנו. אנחנו רוצים להיות עם התינוקות שלנו, זה טבוע בנו. כל מיני קולות רקע כאלה ואחרים, אולי אומרים לנו שזה לא בריא וזה לא טוב, או שאתם רוצים את זה אבל זה מזיק לו וכל הדבר הזה, וכמו שאמרת קודם, כמה ייעוץ שינה, אימון שינה בעצם, הוא קשה להורה. זה ללכת נגד כל האינסטינקטים. וכמה זה מקל עלינו להבין שאוקיי, הכל בסדר, אני רוצה להיות עם התינוק שלי וזה דבר טוב, התינוק שלי רוצה אותי וזה דבר טוב, זאת לא בעיה. אין פה מלחמה, אנחנו מורידות את כל האלמנט של המלחמה, גם לא מלחמה עם התינוק, גם אין פה מלחמה עם עצמנו. וכמה אימהות, את מכירה, אני באופן אישי מכירה לא מעט כאלה, שפשוט נשמו לרווחה אחרי ייעוץ או אחרי אפילו שיחה, בעצם מתוך ההבנה של אוקיי, אני עושה בסדר, יש פה מה לשפר, אבל אני עושה בסדר.

דובר3: לגמרי. אני רואה הרבה מאוד שמדברות על אימון שינה, ייעוץ שינה שמלמד הרדמות עצמאית, והן מדברות על כך שאגב, התהליך נמשך לפעמים שבועות, כן? חודש, חודשיים, בלי שיפור, וכמה זה קשה להן, והן שואלות מתי זה ייגמר, מתי זה יהיה טוב. ובהקשר לזה, הנקודה הבאה שלי זה שאומרים שהדרך, הדרך שלנו, היא ארוכה ומפוטלת, כן? וגם פה צריך לדייק. לפעמים זה תהליך של שבועיים בלבד, לפעמים זה תהליך של חודשיים. הכל תלוי בגיל התינוק, בשלות התינוק, השינויים שצריך לעשות, רמות האנרגיה שיש להורים, אילוצים בחיים. איזה שינוי אמיתי בחיים נעשה תוך כמה ימים בלבד?

אנא: זה חלק מהשיח הבעייתי הזה, ששוב, ברמה החברתית, אנחנו רגילות לפתרונות קסם, לכדורים, משככי כאבים שיעבדו עכשיו. הרבה פחות ממה שאנחנו רגילות לתהליכים כאלה שורשיים, תהליכי עומק, פתרונות שדורשים מאיתנו הרבה יותר מאשר רק לקחת כדור, כן? כדור מטאפורי כזה או אחר. וחשוב גם שנזכור שתהליכים ארוכים הם הרבה פעמים תהליכים הרבה יותר איכותיים. אנחנו מכירות את זה בדיאטות, נכון? כבר אין אופנה כזאת, תודה לאל, של דיאטות בזק. שלושה ימים תחיי על חסה ומים ותראי נהדר, זה הרי ברור לנו שזה לא יחזיק, נכון? כי את לא תחיי עכשיו עשר שנים על חסה ומים, אני מניחה. זה לא יהיה טוב לשום דבר, אני חושבת שזה ברור לנו. אבל איכשהו, שוב, עדיין קשה לנו לתרגם את זה לעולמות של הנפש, לעולמות של התינוקות שלנו, של ילדים. אנחנו עדיין מנסים לחפש את הדיאטת בזק הזאת, שתלמד אותו לישון לילה שלם, לא להתעורר וגם להירדם לבד תוך שלושה ימים. אנחנו משום מה לא מצפות מהקיבה שלנו ללמוד להסתדר עם מים וחסה בשלושה ימים. אבל מתינוק, כן, הוא יכול, הוא מסוגל.

דובר3: את צריכה להאמין בו, זוכרת? עכשיו תראי, המטרה שלי ושל ההורים שפונים אליי לייעוץ, וזה מאוד חשוב, כי אם הורים יפנו אליי ויגידו, אני רוצה שהתינוק שלי יירדם עצמאית, אני אגיד להם, תקשיבו, אני לא יכולה לעזור לכם מבחינה מקצועית, אני לא מאמינה בזה, אני גם לא אלווה אתכם, כי אני לא מאמינה שזה תהליך בריא עבור התינוק ועבורכם, אבל יש הרבה יועצות שיכולות להתאים לכם. פנו אליי כמה פעמים, אמרו, אנחנו החלטנו, אנחנו רוצים ללמד הרדמות עצמאית, אבל בגישה היכשרותית. אז תעזרי לנו עם החלק של הגישה ההיכשרותית. ואמרתי, באמת, כאילו, יש מלא יועצות שיכולות לעזור לכם, זאת לא אני. אז מי שכן פונה אליי, אין לו לרוב מטרה להגיע לתוצאות הכי מהר שאפשר. ההורים רוצים להבין את התינוק שלהם טוב יותר, להיות רגועים יותר, ליהנות מההורות, להרגיש מובילים מתוך מודעות וביטחון, וגם לישון טוב יותר. עכשיו, עוד דבר שעלה זה נושא של הפחדות, ובאופן אישי זה הצחיק אותי ממש, כי המוטו שלי, יש לי כמה, ואחד מהם זה להוריד את רמות הסטרס של ההורים ואת רמות ההפחדה שיש בעולם השינה. אז אמרו לי, שאמרו להן, שהגישה ההיכשרותית מפחידה הורים עם קורטיזול גבוה בגלל הבכי ונזק למוח ואוטיזם ומה לא, דברים מאוד קיצוניים, אז חשוב לי להגיד בצורה מאוד ברורה, כל אשת מקצוע שמפחידה אתכן, לא משנה לאיזה כיוון, בעיניי היא לא מקצועית מספיק, אתם לא צריכים לפעול מתוך פחד. פחד הוא ללא ספק מועיל מאוד למכירות. אני מעדיפה למכור פחות ולשמר את הישרה המקצועית שלי, ואני שמעתי המון הפחדות, דווקא מהגישות ההתנהגותיות. הפחדה שאם ההורים לא יטפלו עכשיו בשינה, זה רק יחמיר עם הגיל. הפחדה ששינה איכותית היא שינה רציפה, ושינה עם התעוררויות פוגעת בהתפתחות התינוק. הפחדה שאם תטפלי בשינה, סליחה, אם לא תטפלי בשינה שלו תכף ומיד, את תהיי מתוסכלת ומדוכאת לכל החיים. המון הפחדות.

אנא: האמת שאני לא כל כך שמעתי הפחדות סביב הגישה ההיכשרותית. כן את אלו של ההתנהגותית. זה אנחנו מכירות, זה שיטה שב... זו לא מעט שיטה או מגוון גישות שבהרבה מובנים הפחד הוא הבסיס שלהן. אם לא נשנה את ההתנהגות עכשיו, זהו, את תאכלי אותה למשך כל שאר החיים והילד גם לא, הוא לא יגדל בסדר, את יכולה להיות בטוחה בזה. אבל אני חושבת שאם דברים כאלה אנחנו מוצאות את עצמנו מפחדות מולם, ואני לא מדברת ספציפית על פרסומים כאלה ואחרים, אבל אם למשל אני מוצאת את עצמי חוששת אחרי שקצת קראתי שכל בכי של התינוק יוביל לעודפי קורטיזול ויפגע לו בהתפתחות וכו' וכו' וכו', כדאי רגע לעצור ולעשות איזשהו בדק בית כזה עם עצמי, עם רמות הסטרס והחרדה שאני נמצאת בהן, כי הרבה פעמים זה נוגע למצב הפנימי שלנו, הרבה יותר ממה שזה מגיע מבחוץ.

דובר3: אז כאמור, מסתבר שאנחנו מפחידות מלהתחיל ללמד תינוקות לישון עצמאית בגלל רמות הקורטיזול. אז אני אומרת לא, לא בגלל רמות קורטיזול, אלא בגלל שמחקרים מראים לנו שתינוקות כנורמה לא אמורים לישון לילה רצוף, והם לא אמורים להירדם עצמאית, ומנגנון שעוזר להירדמות עצמאית הוא לא מפותח בגילאים האלה. אגב, עכשיו מתחיל הכנס שלנו, בטח כשהפרק הזה יעלה, הכנס כבר יסתיים, אבל יש לי בו הרצאה שנקראת תרגילי שינה טובים מגיל אפס, ושם אני מסבירה בדיוק איך מתפתחת הרדמות עצמאית ומה בעצם נדרש לכך, ולמה זה חסר אצל תינוקות. אז דווקא בגישה שלנו אנחנו אומרים משהו מאוד מרגיע ומאוד לא מוכר. רוב הפעוטות, לא כולם, אבל רוב הפעוטות בעולם בסופו של דבר ישנו טוב גם בלי ייעוץ שינה. ייעוץ שינה לא נועד לתקן ילדים או ללמד ילדים, הוא נועד לעזור כשיש קושי אמיתי שמשפיע על איכות החיים של המשפחה, והוא נועד להורים.

אנא: אז בואו נודה באמת רגע, אנחנו לא ראינו תינוקות סביבנו. לא בילדות שלנו ולא בשנות ההתבגרות שלנו, בשנות העשרים כנראה זה לא נורא עניין אותנו. אנחנו לא ראינו איך נשים מניקות, לא ראינו איך נשים יולדות, לא ראינו גם איך נשים מרדימות. אנחנו הרבה פעמים לא יודעות מה נורמלי ותואם גיל, ומה לא נורמלי ולא תואם גיל, וזה הופך אותנו למאוד מאוד חשופות להפחדות בסגנון הזה של את עלולה לעשות לו נזק, הוא צריך להירדם עצמאית, את צריך ללמד עצמאות, וכל השיח הזה. אבל חשוב להבין, וזאת אולי שוב, לא הבנה שהיא נעימה, אבל זה חשוב להבין שאנחנו מאוד בורות בעניין הזה של תינוקות, יש לנו מעט מאוד ידע, ואנחנו מאוד חשופות, ככל שאנחנו יודעות פחות, אנחנו גם מאוד מאוד חשופות להפחדות בסגנון הזה.

דובר3: עוד טענה שאני שומעת היא שעולם רפואת השינה לא מכיר בגישה היכשרותית. אז קודם כל אני לא יודעת על מה זה מתבסס, אולי בארץ, כי בחו"ל יש לגמרי עולם רפואה ושינה שמאוד קרובים לגישה שלנו. אבל צריך גם להבין שרפואת שינה מתעסקת בעיקר בהפרעות שינה ובמצבים רפואיים. רוב ההורים שפונים לייעוץ שינה לא מתמודדים עם מצב רפואי, לא מתמודדים עם מחלה. הם בעיקר מתמודדים עם הפער בין הציפיות החברתיות לפיזיולוגיה של התינוק. ולפעמים הפער נובע מתוך אי התאמת הסביבה לתינוק. לדוגמה, גנים שבהם יש שגרה שמתאימה לגיל חצי שנה, ויש בה תינוק בן תשעה עשרה חודשים שהשגרה הזאת לא תומכת בו בכלל. תינוקות שמתעוררים הרבה הם לא תינוקות בעלי הפרעת שינה, צריך להפסיק לקרוא להם ככה. תינוקות שישנים טוב יותר ליד ההורים שלהם הם לא תינוקות בעלי הפרעת שינה. ותינוקות שלא חוזרים לישון עצמאית אינם סובלים מהפרעת שינה.

אנא: זה באמת אחד הפערים שאולי הכי הכי קריטי שנבין אותו סביב הנושא הזה של שינה בכלל. אין פה הפרעת שינה, זו שינה נורמלית בשביל תינוקות ובשביל פעוטות, ומה שהשתנה זאת החברה שלנו, אנחנו בנינו חברה שלא מתאימה לתינוקות להיוולד בתוכה ולהתפתח בתוכה עם הנורמות הביולוגיות שלהם. ולצערנו אנחנו הרבה פעמים נתעדף נורמות חברתיות על פני נורמות ביולוגיות, פשוט כי אנחנו לא מבינות שזה מה שאנחנו עושות.

דובר3: עוד דבר שנאמר זה שבגישה הזאת מתעלמים מאמא. וזה באמת אחד הדברים שמעצבנים אותי, כי בפועל זה בדיוק ההפך. בגישה ההיכשרותית אנחנו מסתכלים על המשפחה כמערכת, לא התינוק במרכז ולא ההורה במרכז. הקשר הוא במרכז כשההורה הוא זה שמוביל את הקשר ואת המשפחה. אם אמא או אבא מותשים או בסטרס, זה כמובן משפיע גם על התינוק, והמטרה הראשית של היועצת היא קודם כל לתמוך באמא ובאבא. ונקודה אחרונה שאני רוצה לדבר עליה זה הבטחות. לפעמים אנחנו שומעים על שיטות שעובדות בשלושה ימים, בחמישה ימים, כן? גג שבוע זה כבר תהליך ארוך. ובמיוחד בשיטות כמו פרבר, הבכי המתוזמן, אנחנו שומעים את ההבטחות האלה. והמציאות מורכבת הרבה יותר. מחקרים שונים מראים לנו שבמציאות גם השיטה הזאת וגם דומות לה דורשות הרבה יותר זמן. ויותר מזה, אחרי חודש או בקפיצת גדילה או במחלה, יש צורך לבצע את האימון מחדש, מה שרק מוכיח שאין פה מיומנות שנלמדה או התפתחה. והרבה הורים מדווחים על רמות סטרס גבוהות שלהם ושל התינוק בזמן לימוד שינה. ואני לא אומרת את זה בתור הפחדה. אני אומרת את זה בתור עובדה שקורית. ההורים מרגישים שהם בסטרס ושהתינוק שלהם בסטרס. וזה אגב לא אומר שאם עשיתם אימון שינה פגעתם אנושות בתינוק שלכם או פגעתם בקשר שלכם. זה לא אומר שאתם הורים רעים וזה לא אומר שהרסתם הכול, אוקיי? בבקשה, בלי ההפחדות האלה לאף כיוון. פשוט לתאר את התהליך הזה כקסם שמתרחש תוך שלושה חמישה ימים, זה פשוט לא תיאור נאמן למציאות. שינה של תינוק היא תהליך ביולוגי והתפתחותי. לפעמים הוא משתנה מהר ולפעמים זה דורש יותר זמן.

אנא: וזה גם נכון באופן כללי. ושוב, אנחנו יודעות את זה באופן כללי, תמיד תחשבו על הסיפור הזה של דיאטות, שם זה נורא נורא ברור לנו, כי זאת אופנה שהייתה ותודה לאל היא כבר לא איתנו. אנחנו רגילים לפתרונות קסם, אנחנו רגילות לחשוב במונחים של תמורה למחיר, נכון? שילמתי פה על ייעוץ שנה ומה אני מקבלת? וזה צריך להיות יעיל וכלכלי, אז אם זה בשלושה ימים רק, אז זה הכי שווה, זה הכי כדאי. אבל זה לא עובד ככה. לא ככה נמדדת הצלחה של ייעוץ, ולא ככה נמדדת איכות של תהליך. תהליך עמוק לא קורה ברגע, הוא לא יכול לקרות ברגע. וככל שתהליך יהיה יותר ארוך, ככה כנראה הוא גם יהיה יותר איכותי.

דובר3: ולבסוף אני רוצה להגיד משהו על ייעוץ שינה בכלל. ייעוץ שינה הוא לא טיפול מציל חיים. הנה אמרתי את זה. היה הרבה יותר קל למכור ייעוץ שינה וגם קורס הכשרת יועצות שינה שאני מובילה, כטיפול מציל חיים, נכון? אז הוא לא כזה. כן, הוא יכול להיות מאוד משמעותי. כן, הוא יכול להקל על הורים מותשים, לעזור להבין טוב יותר את התינוק, לישון טוב יותר. אבל די עם השקר הזה. ייעוץ שינה הוא לא טיפול מציל חיים שחיוני לכל ההורים וכל התינוקות.

אנא: וזה הרבה פעמים נראה ככה, נכון? זה מאוד מאוד קשה לא לישון. ובטח כשזה קורה לאורך זמן, ובטח ובטח כשמספרים לנו מסביב שזה גם מזיק לתינוק ועוד כל מיני המצאות בסגנון הזה. זה מאוד מפתה להתייחס לייעוץ שינה בתור מה שיציל אותי, ואותי ואת התינוק שלי, וזה יכול להיות מאוד מפתה לשווק את זה ככה. ואני חושבת שזאת העבודה שלנו, גם שלנו יועצות שינה וגם שלנו אימהות, לא ליפול למקומות האלה.

דובר3: טוב, יצא לנו פרק ממש ארוך. אז אני אסכם. שאם אתם מרגישים שאתם במאבק כל ערב או כל לילה או במהלך היום, זה לא אומר שמשהו לא בסדר איתכם, שאתם לא בסדר, או התינוק שלכם לא בסדר. זה פשוט אומר שאתם בתוך שלב מאתגר של הורות, ואם אתם רוצים, אתם יכולים לחפש עזרה, הכוונה ותמיכה. אבל תזכרו שהתינוק שלכם לא סובל מהפרעה, אתם לא הורים בעייתיים, והעובדה שהוא מתעורר שש פעמים בלילה בגיל חצי שנה לא אומר שהוא יסבול מבעיות שינה בגיל שש. תחקרו, תקראו, תראו למה אתם מתחברים ותקבלו את העזרה שאתם צריכים. אבל מעל הכול, הרבה חמלה גם כלפי התינוק וגם כלפי עצמכם, ותקשיבו לאינטואיציה הפנימית שלכם. אנא, כמה מילים לסיכום שלך?

אנא: נראה לי שסיכמת את הכול מאוד יפה וגם באמת יצא ארוך, אבל זה באמת נושא שבוער בנו כזה, נכון? זה דברים שקשה לשמוע, זה דברים שלא יורדים לנו חלק בגרון, ואלו באמת דברים שחשוב שנדבר עליהם. אז תודה רבה שהייתם איתנו, ולהתראות.

דובר3: להתראות.