דובר3: שלום לכולן, היום זה פרק אורחת, אז אני בלי אנא, אבל אני מארחת את מאיה איזקס, ואנחנו הולכות לדבר על הנקה או יותר נכון על שביתת הנקה. אבל לפני הכול, מאיה, רוצה להציג את עצמך?

אנא: כן, בטח. בוקר טוב אלכסנדרה, איזה כיף להיות פה. אז לי קוראים מאיה, מאיה איזקס, אני יועצת הנקה בינלאומית מוסמכת IBCLC, אני מדריכה הורים בגישה ההיקשרותית, יוצרת תכנים וקורסים לאימהות, ומובילה כבר מעל 4 שנים את מועדון אימהות בדרך הלב, שזה מרחב צמיחה לאימהות שרוצות ללמוד ולגדול בתוך האימהות שלהן לאור הגישה ההתפתחותית-היקשרותית. ואני מכירה את אלכסנדרה כי בעברנו שתינו הדרכנו בארגון שנקרא ליגת ללצ'ה, אז ככה שתינו מאוד מאוד אוהבות ומחוברות לנושא של ההנקה. והנושא שאנחנו נדבר עליו היום הוא נושא קצת כאוב ולא מספיק מדובר בתחום של ההנקה, וזה נושא של שביתת הנקה. הרבה פעמים אני מקבלת הודעות מאימהות שמספרות שבאופן פתאומי התינוק שלהן לא מסכים פתאום לינוק. זה כמובן מאוד מאוד מבהיל, כי לפעמים מדובר במצב שהתינוק לא מסכים לינוק באופן מלא, אבל הרבה פעמים זה משהו שמתפתח בהדרגה. בהתחלה התינוק מסרב לינוק רק ביום או בתנוחות מסוימות, ובהמשך הלילות מצטרפים. בדרך כלל מדובר במשהו שמתחיל אחרי חודשיים-שלושה לפחות של הנקה מבוססת, וקוראים למצב הזה שביתת הנקה.

דובר3: וזה באמת אחד הדברים שמאוד מאוד מערערים, כי הנקה נתפסת כמשהו טבעי, נכון? ויותר מזה, משהו שאנחנו מעניקות, ואנחנו אוהבות לדבר על זה, וזה באמת נכון. אבל אז, כשיש שביתת הנקה, איך פתאום התינוק דוחה הנקה? ובעצם אולי הוא קצת דוחה אותי. אני חושבת שלפעמים זה לוקח אותנו למקום מאוד פגיע ושביר, במיוחד אם אמא מתמודדת עם עוד קשיים מסביב, שמשהו לא טוב, לא טוב בחלב שלי ולא טוב בי. כי הרי אני זאת שאחראית בלעדית על הזנת התינוק שלי, ופתאום משהו שם לא עובד. אז בואי נדבר קצת על הגורמים לשביתת הנקה.

אנא: לגמרי, לגמרי אלכסנדרה. אז לשביתת הנקה יכולים להיות הרבה מאוד גורמים. קודם כול זה גורמים שקשורים בתינוק הרבה פעמים: אף סתום, כאב אוזניים, פטריה בלשון, כאבי שיניים, תינוקות שעברו אשפוז או שנוצרה להם איזושהי רגישות בפה מסיבה כלשהי. לפעמים בכלל מדובר ברגישות של התינוק לאיזשהו שינוי שקרה, נגיד החלפת דאודורנט, נכון? זה נשמע הזוי מה שאני אומרת וקשה להאמין, אבל יש תינוקות שהם מאוד מאוד רגישים והם שמים לב ממש להחלפה של ריחות, שינוי באבקת כביסה או ירידה בכמויות החלב של האמא, ולפעמים אפילו אימהות שיש להן המון חלב, זה משהו שיכול לגרום לשביתת הנקה. או שינויים בטעם. הגורם כמובן הכי הכי הכי נפוץ לשביתות הנקה זה מה שנקרא בלבול כתמות, חשיפה לבקבוקים או למוצצים, לא רק בקבוקים. דיברתי קודם על אימהות שיש להן הרבה חלב, אז הרבה פעמים תינוק שלאמא שלו יש הרבה חלב והוא לא יכול להירגע לשד מרוב שיש לה הרבה חלב, כשהוא יכיר את המוצץ הוא יתאהב בו. חזרה לעבודה של האם או היעדרות של כמה ימים של האמא, זה הרבה הרבה הרבה דברים שיכולים לגרום, לצערנו, לשביתת הנקה.

דובר3: אפטות, שכחת לציין, אמרת פטריה בלשון וכל הדברים האלה, ואז אני אמרתי, אני זוכרת שהיו תקופות, נכון? יש איזושהי תקופה שכולן מעלות את הנושא הזה, לתינוק שלי יש אפטות, הוא לא מסוגל לינוק, וזה ממש מדבק. לשמחתי לאף אחד מהילדים שלי לא היה, אבל זה ממש כואב וממש מפריע. ואני חושבת, את ציינת המון המון סיבות, וחלקן סיבות אולי יותר, נקרא לזה, תרבותיות, כמו חזרה לעבודה, בקבוקים מוצצים, אפשר לבחור שכן, אפשר לבחור שלא, וגם דאודורנט ואבקת כביסה זה המצאה מודרנית מעולה ומדהימה, אבל המצאה מודרנית. אבל יש כאן גם המון דברים שבאמת, גם לפני אלף שנים, לתינוקות היה אף סתום וכאב אוזניים ופטריה וכאבי שיניים ומחלות. כלומר, מה שאני רוצה לומר זה שמצד אחד זה נשמע ממש מפחיד, כי יש כל כך הרבה גורמים, נכון? מי שאולי בהיריון ומקשיבה לנו, אז תדעי ששביתת הנקה לא קורית לכל אם שנייה, כן? זה לא איזשהו מצב שקורה לכולן תמיד, כי יכול להיות שאפשר להבין את זה בגלל שיש כל כך הרבה גורמים. ומצד שני, צריך להבין שזה כן מצב שיכול להיות, הוא לפעמים זה קורה לכמה שעות, כמה ימים, ואז זה עובר לבד, ויש אימהות שאפילו לא הבינו שזו הייתה שביתת הנקה, הן פשוט אמרו, טוב, היום הוא לא כל כך רוצה לינוק וזהו. אז יש מקרים מאוד קלים של שביתת הנקה, וזה יכול להיות חלק טבעי לגמרי מהנקה, וזה בסדר גמור. ועוד משהו שחשוב להבין על תינוקות בכלל, כן? לא כולם, אבל חלקם מאוד רגישים לשינויים. ואנחנו יכולים לתפוס את השינויים האלה כשוליים ולא רציניים, אבל הם מאוד רציניים לתינוק. אז זה דבר ראשון. ודבר שני, עוד ככה קצת נרמול, אנחנו לא תמיד נדע מה הגורם לשביתת הנקה. חשוב לחפש אותו, כי ברגע שאנחנו מבינים הרבה יותר קל להתמודד, אבל לא תמיד נדע ב-100%, ולפעמים זה אוסף של סיבות ולא סיבה אחת.

אנא: נכון מאוד אלכסנדרה. בכל מקרה, מה שחשוב להבין, שכל עוד זה משהו שקורה לפני גיל שנה, לא מדובר בגמילה טבעית, אלא בשביתת הנקה. ההבדל הוא ששביתה מתרחשת בפתאומיות, וגמילה זה דבר הדרגתי שאורך חודשים ארוכים. בדרך כלל שביתת הנקה טיפוסית תיקח בין יומיים לחמישה ימים, אבל יש כמובן יוצאי דופן, וזה יכול לקחת גם שבועות ולפעמים אפילו מעל חודש.

דובר3: זו נקודה ממש חשובה בעיניי, כי את מכירה את זה בטח, נכון? יש הרבה מאוד שמדברות על זה שהתינוק נגמל מהנקה בגיל חצי שנה או בגיל תשעה עשרה חודשים, והן תמיד אומרות, הוא פשוט לא כזה אהב לינוק או הוא לא אהב את החלב שלי. ואני תמיד שואלת, האם לתינוק יש עדיין בקבוק או מוצץ? ואם התשובה היא כן, אז זאת לא הפסקת הנקה טבעית, כי הוא עדיין משתמש בתחליפי הנקה. עכשיו, אני לא אומרת שזה טוב או רע, כן? יש כאלה שיבחרו מכל מיני סיבות לעבור לבקבוק. אבל חשוב להבין שתינוק שמסרב לינוק אבל עדיין צריך בקבוק או מוצץ, זה תינוק בשביתת הנקה ולא תינוק שכבר גדול ולא זקוק יותר להנקה. אז אחרי שדיברנו על כמה גורמים לשביתת הנקה, את רוצה לדבר על ההתמודדות עם החוויה הזאת?

אנא: בטח אלכסנדרה. אז קודם כול, הדבר הראשון שחשוב להחזיק בראש, וזה לא תמיד פשוט כשאנחנו בתוך האירוע הזה, כן? הכול נורא מטלטל, זה שכמו שהשביתת הנקה הופיעה, היא יכולה גם להיעלם. אבל מה שזה דורש מאיתנו זה קצת סבלנות ונחישות, לא לצאת ככה מהעמדה הפנימית שלנו של הרוגע, של הוויסות, של ההובלה. הנקה זאת פעולה אינסטינקטיבית, אינסטינקטים לא נעלמים ברגע אחד. לכן, כדי להתמודד עם שביתת הנקה, במקום מה שהרבה נשים עושות שמנסות לקרב את התינוק לשד והוא בוכה או צורח, ואז הן בעצם מחזקות ממש את ההתנגדות שלו לשד, כן? אנחנו נרצה לנסות להעניק הרבה דווקא בזמנים שבהם ההתנהגות של התינוק מונעת יותר מאינסטינקטים ופחות מהתנהגויות נרכשות שמתחזקות. אז לדוגמה, כשהתינוק ישן, בתחילת השינה או רגע לפני ההתעוררות, בתנועה כשדעתו קצת מוסחת או הנקה בחדר חשוך, כדאי לנסות כל מיני תנוחות שונות, ובעיקר בעיקר בעיקר מצבים כאלה של חצי ערות חצי שינה.

דובר3: זו עצה שאני גם נותנת לאימהות, להעניק לפני שינה או ישר לפני שהם מתעוררים, כזה רגע לפני. לא רק בשביתת הנקה, נכון? זה עובד גם כשיש קושי להעניק תינוק בקפיצת גדילה, יש את זה לפעמים סביב גיל שלושה ארבעה חודשים, תלוי כמה מהר הם מגלים את העולם. בטח במשפחות עם הרבה ילדים, בטח עם פעוטות, כי אח פעוט שקופץ וצועק ורוקד זה הרבה יותר מעניין מציצי. אז זו עצה לגמרי מצוינת לכל מיני מצבים כשלתינוק קשה להתרכז בהנקה ויש המון גורמים שמסיחים את דעתו.

אנא: לגמרי. אני זוכרת עם הבן השני שלי, יש לי ארבעה ילדים, היום הוא עוד רגע בן תשע, אני זוכרת עם הבן השני שלי, כשהוא היה בן ארבעה חודשים, הוא הסכים לינוק רק בשכיבה. זה היה סוג שלא בדיוק שביתת הנקה, אבל כן הביע בצורה נמרצת את רצונותיו. אני זוכרת שהגעתי לאיזה כנס של יועצות הנקה ונשכבתי בין הספסלים במושב האחורי בסינמה סיטי בגלילות כדי להעניק אותו. אני עד היום מספרת את זה בצחוק, אבל זה עבר. הוא המשיך לינוק אחר כך עד גיל ארבע בכיף, הכול הכול היה מצוין. אז באמת בכלל, באופן כללי, יש ככה שני דברים. דבר ראשון זה שכדאי לשמור הרבה על מגע עור לעור. הרבה מדברים על מקלחות משותפות עם התינוק, נסיעה במנשא, חוויות טובות של קשר וקרבה לשד שיכולות להביא להזדמנויות של הנקה. ואני מוסיפה לזה שכשאני שומרת על הקרבה עם התינוק, בין אם זה בעור לעור, בין אם זה במקלחת, אז חשוב מאוד מאוד מאוד שאני אעשה את זה כשאני בעצמי מבוססת ורגועה. כי דווקא במצבים האלה אז התינוק מרגיש הרבה יותר את מערכת העצבים שלי. אם אני מרגישה באותם רגעים סטרס או לחץ, או שאני נעלבת כשהתינוק שלי לא מסכים, אז התינוק שלי גם ירגיש את זה וזה עלול דווקא להחמיר. אז כשאנחנו בוחרות לייצר את הרגעים האלה של הקרבה, חשוב שאנחנו נהיה ברוגע קודם, ניקח רגע נשימה עמוקה, נגיע במצב רגוע ומאוזן.

דובר3: כאן אני חושבת שנכנסת הרבה תמיכה, תמיכה של המשפחה, אפילו לא צריך את כל המשפחה, מספיק בן בת זוג, כי צריך לתת את הרגע הזה. קח את התינוק, שים אותו עליך עור אל עור, שים אותו במנשא, צאו לטייל כדי שאני לא אשמע אותו מביע את דעתו על נושאים כאלה ואחרים. אני בטוחה שאתה יודע לטפל בתינוק שלנו, ואני בזמן הזה אני אשתה תה, אני אשתה קפה, אני אוכל סנדוויץ', אני אראה איזושהי סדרה קומית מצחיקה, משהו קליל, אולי אני אקרא ספר, אולי אני אעשה אמבטיה, לא משנה מה, אני אעשה משהו שירגיע אותי כדי שאחר כך אני אוכל להרגיע גם את התינוק. וזה משהו שמאוד מאוד קשה לעשות בלי עזרה. אני זוכרת היה לי ייעוץ, אני זוכרת אותו טוב כי האמא אחר כך כתבה ממש סיפור מרגש בשביל החלב, הייתה לה בעיה של מיעוט חלב עם הראשונה שלה. ואגב, אני אוסיף את זה לגורמים לשביתת הנקה. כשיש בעיות הנקה עם הילד הראשון, אז האמא יכולה להיות יותר לחוצה, ובצדק, עם התינוק השני. ומה שקרה שם זה שהיא הגדירה שביתת הנקה אם התינוקת לא ינקה, לא יודעת, שלוש שעות בערך, והיא קחו כל הזמן איתי אליה, כל הזמן כל הזמן כל הזמן. והדרך היחידה של התינוקת להתמודד עם הלחץ הזה הייתה פשוט לסגור את הפה. ואז זה התחילה לשוות לארבע חמש שש שעות ויותר. עכשיו היא הייתה בסביב, אני חושבת, סביב גיל חמישה חודשים, כלומר לפני מוצקים. וכמובן שזה מלחיץ, וכמובן שהיא צריכה נוזלים. ואנחנו דיברנו הרבה על פשוט לשחרר קודם כל מנטלית, ורק אז אפשר לשחרר פיזית, וזה עבד. כלומר שביתת הנקה, שכמו שאמרת זה התחיל והחריף במשך כמה שבועות, נפטר תוך יומיים. עכשיו אני למדתי את הקורס הראשון שלי בייעוץ הנקה, כמו שאת מכירה, לומדים קורס ראשון ואז יש אינסוף דברים אחרים שלומדים. אז את הראשון אני למדתי בבית ספר רוסי, ומי שלא מכירה, ברור שכולם לומדים ביולוגיה וכולם לומדים אופן טיפול בפצעים, אבל לכל בית ספר יש נטייה משלו. יש בתי ספר שנוטים ליותר טיפול תרופתי, יש כאלה שנוטים יותר לטיפול צמחי נגיד, אז מישהו שילך וימליץ יותר מהר ללכת לרופא לאנטיביוטיקה, ומישהו שימליץ יותר ללכת להומאופת, כל מיני דברים כאלה. אז הבית ספר שאני למדתי בו הוא היה שילוב מאוד מעניין בין ללכת לרופאים לבין לשלב המון דברים טבעיים. אני לא יודעת, זה היה ממש קיצוני לשני הצדדים, זה היה מעניין ללמוד מיועצות שונות. אז בבית ספר הזה דיברו הרבה על כינון בהקשר של שביתת הנקה. כלומר לקחת את התינוק לחדר ופשוט לשכב לנוח איתו הרבה עור אל עור, בלי להכריח אותו לינוק, בלי להציע לו את השד בדיוק כמו שאת אמרת, אבל כן לאפשר לו להיות בסביבה, ולהוריד את הציפיות. אז אני זוכרת שבפעם הראשונה שפרסמתי פוסט על מה זה כינון ומתי כדאי להשתמש בו, היה המון המון ביקורת. אימהות שלוקחות את זה לקיצון, כלומר הן נכנסות לחדר, לא יוצאות ממנו, מכריחות את התינוק לינוק בכל מחיר, והקיצון השני שאומר איזה כינון, מה זה בראש שלך, אני צריכה ללכת לעבודה ויש לי עוד ילדים ולמי יש בכלל זמן לזה. אז אני אומרת אל תלכו לקיצוניות כזאת או אחרת. הרעיון בכינון זה להתנהג כמו בחופשת מחלה, נכון? כשאנחנו לא חולות מתות אלא כשאנחנו מצוננות או בתחילת איזושהי מחלה, וצריך לשכב, צריך לשתות מים, לנוח, לחפש דברים שמרגיעים אותנו, וכל אחת בקצב שמתאים לה.

אנא: לגמרי אלכסנדרה, אני ממש מסכימה. זה ממש חשוב לייצר את המרחב הזה שיש בו את ההזדמנות אבל זה לא מגיע ביחד עם הלחץ. ומה שאמרת על התמיכה מהסביבה הוא מאוד משמעותי, כי אם מה שאמא שומעת זה טוב, אולי הוא לא רוצה לינוק, אולי החלב שלו לא טוב, מה יקרה אם הוא יקבל בקבוק? זה רק מוסיף גורמי לחץ על האמא. ואז באמת באמת חשוב שהאמא הזאת תמצא איזשהו מקור תמיכה, בין אם זה איזושהי קבוצה ובין אם זה חברה שתומכת בה, בעלה, המשפחה, בין אם זה ממש לשבת ולדבר איתם ולהגיד להם תשמעו מה שיש לי, זה נקרא שביתת הנקה, בדקתי, ביררתי, אני מבינה שאני צריכה הרבה תמיכה, חשוב לי שתדעו שאני רוצה לחזור ולהמשיך להעניק, מה שאני צריכה מכם עכשיו זה א' ב' ג', זה דברים, זה קיומי ציפיות שחשוב וכדאי לעשות אותם. זה בהקשר הזה. עכשיו במקביל לזה אנחנו כן צריכות להבין שבמקביל לזה שאנחנו מנסות להאכיל את התינוק בתחילת שינה, בסוף שינה, מעירות אותו קצת יותר בלילה להנקות, יותר ממה שהוא היה מתעורר מעצמו כי זה הזמן שלנו לדחוף לו שם ככה קצת ארוחות, אז חשוב מאוד מאוד מאוד שאם התינוק יונק פחות מהרגיל נשמר את כמויות החלב שלנו, ואת זה אנחנו נעשה הרבה פעמים באמצעות שאיבה. בסדר? כדי שבהמשך כשיעבור הגורם שהוביל לשביתת הנקה הוא ירצה לחזור לשד. עכשיו אם כבר הגענו לזה ותפסנו את זה כשכמויות החלב ירדו משמעותית אז יש הרבה הרבה פחות סיכוי שבהמשך גם אם נטפל בגורם הראשוני הוא יסכים לחזור לשד. חוץ מזה כדאי לקחת את התינוק לבדיקה אצל רופא כדי לוודא שהסיבה לא קשורה לאיזושהי בעיה רפואית אצלו. לדוגמה מחלת הפה והגפיים, פטריות, דברים כאלה. כמובן במידה ואנחנו מזהים דלקת אוזניים או משהו כזה חשוב לטפל בבעיה הזאת. עכשיו מה עושים בינתיים? מה התינוק אוכל? אז כמו שאמרתי אם יש שביתה חלקית והתינוק כן מסכים להתחבר מתוך שינה, אז זה מצוין אפשר לנסות להעניק אותו מתוך שינה כדי שהוא לא יתייבש. בסדר? בכל מקרה הוא חייב לקבל איזושהי הזנה, גם אם הוא לא יאכל כמו שהוא רגיל ובאותו שבוע הוא לא יעלה הרבה במשקל, לא יקרה כלום כל עוד לפני כן הכול היה בסדר וכל עוד הוא לא מיובש. בסדר? אנחנו חייבים לוודא שהוא לא מתייבש והוא נותן לפחות חמישה שישה טיטולים מלאים ביום עם שתן בהיר. אוקיי? שימו לב ששתן צהוב, שתן עם ריח מאוד מסריח ומרוכז, שתן שיש בו נקודות ורודות או כתומות, זה שתן שקשור כבר להתייבשות וזה יכול להיות איזשהו סימן. אם אנחנו רואים שהשביתה נובעת מהעדפת בקבוק ולצערי כמו שאמרתי לדעתי רוב שביתות ההנקה היום מתחילות משילוב של בקבוק, אז במידה והתינוק בשום אופן כרגע לא מוכן להתחבר לשד, אז אפשר להציע לו האכלה בדרכים חלופיות, כמו בכפית או בכוסית, עם מזרק או עם צינורית. בסדר? אם התינוק כבר אוכל מוצקים אז אפשר לתת לו חלב שאוב בכוס כמו מים במקביל למוצקים, ובינתיים לשאוב ולעשות את כל הדברים שאמרנו. אבל כן חשוב להבין שאם יש לנו אפשרות והתינוק כן מתחבר מתוך שינה אנחנו נעדיף את האפשרות הזאת כדי להוריד את ההתנגדות, ורק אם אין אפשרות אז נשתמש בדרכים החלופיות.

דובר3: את יודעת יש עוד סיבה שאני רואה כסיבה מרכזית סביב גיל תשעה חודשים, כאשר התינוק מתלהב ממוצקים וההורים מאוד מלהיבים אותו למוצקים, ואז מה שקורה זה שהוא שותה בקבוק תמל בגן ואוכל הרבה מוצקים בבית ובגן, ואז הוא הוא כבר לא רוצה לינוק כי גם כמויות החלב יורדות משמעותית, וגם כי הוא רגיל לזרם ולכמות גדולה שיש בבקבוק, אז זה כאילו שילוב של בקבוק עם הרבה מוצקים. ונכון אנחנו כולנו מדברות כל הזמן הוא ביסס כבר מוצקים בואי נעזור לו לבסס מוצקים, ולבסס מוצקים זה מאוד חשוב, אבל בקצב שמתאים לתינוק ובגיל תשעה חודשים הוא עדיין צריך לקבל חלב אם או תמל תלוי מה הוא אוכל ולא רק מוצקים. ולגבי מה שאת אמרת על שאיבה, אז באמת חשוב לזכור אנחנו מדברות על שביתת הנקה וההנקה, אבל המטרה הראשונה שלנו זה שהתינוק יקבל אוכל ונוזלים. אז גם אם אנחנו לא כל כך מתחברות לשאיבה, אני אישית שנאתי לשאוב ושאבתי ממש טיפה, כאילו שאבתי איזה שלוש פעמים לאלה אולי חמש פעמים לאיתן, באמת אני מאוד מאוד לא התחברתי לשאיבות. אבל שאיבות הן קריטיות וזה בעצם כלי שעוזר לנו לשמור על חלב בזמן שהתינוק לא לא אוכל, לא יונק, במיוחד כשהוא בן חצי שנה ופחות.

אנא: נכון מאוד אלכסנדרה, הרבה אימהות בגלל שהתינוק לא יונק הן מרגישות מלאות וגדושות דווקא יותר מהרגיל ואז הן נוטות להגיד לעצמם אה אני לא צריכה לשאוב יש לי חלב. הבעיה היא שאם אנחנו לא נמשיך לאותת לשד לייצר חלב אז הגודש הזה יהפוך דווקא להפך, הוא יהפוך למיעוט חלב, ואז אנחנו בצרה כפולה ואנחנו כאילו כבר מתמודדות עם ההד המשני של מה שקרה. אז באמת בטח הרבה מכן שואלות את עצמכן איך אפשר למנוע שביתת הנקה. אז כמו שאמרת קודם אלכסנדרה זה ממש תלוי באיזה סוג של שביתה מדובר. יש שביתות שהן תלויות במצב רפואי או בגלל שינויים שלא צפינו מראש, ואת השביתות האלה לרוב לא נצליח למנוע אלא רק לזהות אותן בשלב שהוא קטן יחסית ולנסות לטפל בהן כמה שיותר מהר. לעומת זאת כשמדובר בהעדפת בקבוק או העדפת מוצץ זה כן משהו שאפשר למנוע. ובאמת כשנשים מתייעצות איתי לגבי התחלה של בקבוקים ומוצצים אני תמיד רואה לנכון לשתף אותן במידע הזה על שביתת הנקה, איך היא מתפתחת, איך זה נראה בהתחלה, ואני באמת חושבת שכשנשים קולטות בהתחלה סימנים לשינויים הרבה יותר קל לטפל בזה ולא רק שלקח לי כמה ימים טובים להבין שאני כבר נמצאת עמוק עמוק בתוך המצב הזה. אני יודעת שלפעמים זה נשמע פנאטי כזה שיועצות הנקה פנאטיות אומרות לא לתת בקבוק, אבל זאת האמת, באמת עדיף לא לקחת את הסיכון לשלב בקבוק אלא אם כן זה הכרחי. מה הסיבה? הסיבה היא שלאף תינוק לא רשום על המצח, אין לו טיקט כזה שכתוב לו אני תינוק שהתרגל לבקבוק אחרי בקבוק אחד, אני יכול לשלב מצוין. בסדר? אני ראיתי במו עיניי לא אחד ולא שניים תינוקות שעל בקבוק אחד הפסיקו לינוק והאימהות שלהם היו צריכות במשך שבועות להילחם על ההנקה וחלקם לא הסכימו יותר לינוק. ויש תינוקות שישלבו בקבוק והנקה בקלות וזה לא יפגע בהם משמעותית או שנראה את התוצאות רק אחרי 20 בקבוקים, 50 בקבוקים, 100 בקבוקים. הבעיה היא שאנחנו לא יכולות לדעת מראש. אז כמובן אם מישהי יודעת שהילד שלה הוא יותר רגיש אז היא יודעת ששם יש יותר סיכון. אם אני יודעת שהזרם שלי חלש או שהפתמה שלי יחסית שטוחה ושונה מאוד מהבקבוק ולתינוק שלי חיך גבוה או רגישות גבוהה בפה, אז הסיכויים גדולים יותר. אבל אני אף פעם לא יכולה לדעת מראש איך זה הולך להיראות אצלנו, ולכן רצוי לא להעמיד את עצמי בניסיון אלא אם אני באמת באמת חייבת.

דובר3: קודם כל אני רוצה לנרמל, אם מישהי ילדה תינוק והיא אוהבת אותו ומבינה אותו ומחוברת אליו אבל לא יודעת אם יש לו חיך גבוה אז הכל בסדר איתך. זה מושג של יועצות הנקה סבבה? כאילו עד שאני לא למדתי את זה אני לא ידעתי מסתבר את היד שלי יש חיך גבוה, יש לי כל מיני בעיות, יש לי לשון קשורה, בגלל זה אני גם לא ידעתי להגיד ריש ברוסית, הלכתי לקלינאית תקשורת בגיל 36 כדי לפתור את הבעיה, ויש לי חיך גבוה ובאופן כללי חלל הפה שלי לא מותאם להנקה, ולאמא שלי כמובן התייבש נגמר החלב בגיל שלושה חודשים, במרכאות כן צריך לעשות על זה פרק משלו. אז רק רציתי לומר שיש הרבה סיבות שיועצות הנקה יכולות להסתכל על התינוק על היניקה שלו בתוך הפה שלו ולהגיד תראי יש כאן סיבות שהובילו לשביתת הנקה מהירה יותר אבל לא כל אמא תדע את זה תראה את זה ואת לא צריכה לדעת כאילו זה זה דברים מקצועיים. אז יש תינוקות שמסתדרים עם שילוב יש כאלה שלא, לי תמיד יש את הדוגמה של הבן שלי שהייתה לו צהבת פתולוגית ולכן לקחו אותו לעירוי נוגדנים, וכמובן נתנו לו מוצץ של בית חולים, מוצץ בצורה של משולש כזה, ולפני שלקחו אותו הוא ינק מעולה למרות שיש לו לשון קשורה, הייתה לו לשון בצורת לב. אז יצאה לי פתמה עגולה מושלמת ושלוש שעות אחרי כשהוא היה שלוש שעות עם המוצץ הזה בפה הוא ינק ואז יצאה לי פתמה אמרתי אני צריכה לצלם את זה כי זו דוגמה לפתמת ליפסטיק, פשוט פתמת משולש שיצאה לי כי הוא בעצם ינק כמו שהוא ינק, מצץ את המוצץ. אגב יש לו גם פרק על מוצצים שהוא עם קלינאית תקשורת ועם הזווית שלה על מוצצים. אז אם נחזור לשביתת הנקה, כאמור יש תינוקות שהסתדרו עם שילוב ויש כאלה שלא. אם לאמא יש מיעוט חלב, אם התינוק פוצע את אמא ובעצם משהו שם לא מסתדר עם התפיסה, אם יש לשון קשורה, אם התינוק קטן ומתעייף מהר, אז הסיכון לשביתת הנקה בעקבות בקבוק הוא גדול יותר. וכמו שאת אמרת כן כשיש עודף של חלב זרימה חזקה מאוד שהתינוק לא מצליח להשתלט עליה, וכמובן כל האתגרים האלה פתירים אבל הם גם לוקחים זמן, ואני ממליצה בחום להתייעץ עם יועצת הנקה בצורה פרטנית. חלק מהדברים האלה דורשים התערבות אקטיבית, חלק ייפטרו לבד, וזו החלטה מושכלת של כל אמא ואבא האם להכניס למשוואה גם בקבוק ומוצץ.

אנא: לגמרי לגמרי אלכסנדרה אז באמת ככה חשוב לדבר על המצב שבו אמא בכל זאת חייבת או בוחרת לשלב בקבוק. כמה כללים שיכולים קצת לעזור להוריד את הסיכון שבבקבוקים לשביתת הנקה. אז קודם כל להשתדל שמישהו אחר ייתן את הבקבוק, לא את. כשאנחנו עושים הפרדה ומאמא רק יונקים יותר פשוט לילד להבין את זה וזה דרך של חיבור שהיא בלעדית לאמא. חוץ מזה חשוב להקפיד על האכלה תומכת הנקה שזה אומר האכלה איטית שהיא בשליטה של התינוק. בסדר? מוציאים קצת את הבקבוק עושים הפסקות מדי פעם מוודאים שהתינוק שולט על הזרימה והוא לא מוצף בזרימה. אם אנחנו רואות שמתחילים סימנים של התנגדות לשד פתאום הוא מכניס מוציא את הפתמה, פתאום הוא לא מסכים להתחבר כל כך בקלות, מרווח קצת בין ארוחות. כבר בשלב הזה כדאי לשקול הפסקה של השימוש בבקבוק לא צריך להגיע למצב הקיצוני. כמו שאמרתי קודם גם מוצצים יכולים לעשות שביתות הנקה במיוחד אצל אימהות שיש להן שפך חלב או שהפתמות שלהן לא בולטות, וזה יקרה בדרך כלל כי יש פער מאוד גדול בין המוצץ לשד או במבנה של המוצץ מול השד שמגרה יותר את החיך יותר קל לתפוס אותו. בסדר? זה כמו לשתות קפה עם סוכר כשאתה רגיל לקפה בלי סוכר, נו אז אתה מתמכר לסוכר אתה שוכח את הטעם של הקפה. וכמובן גם כשלאמא יש המון המון חלב כמו שאמרת אלכסנדרה שהתינוק לא מצליח לווסת אז הרבה פעמים הוא כבר יעדיף מציצה שלא מלחיצה אותו שלא מכניסה אותו למתח. אז במקרים כאלה גם אם חיכיתן כמה שבועות לביסוס הנקה והתחלתם רק אחרי שלושה ארבעה שבועות מוצץ כמו שבדרך כלל אומרים גם שם תמיד עם יד על הדופק לזכור שמוצץ הוא רק כלי אחד בתוך ארסנל הכלים שלנו אנחנו נשתמש בו רק כשאנחנו חייבים לא נשאיר את התינוק כל הזמן איתו בפה. בסדר? שביתת הנקה זה אירוע מאוד מאוד מאוד מלחיץ כי כשאנחנו פוגשים שביתת הנקה זה נוגע בנקודות הכי חשופות והכי פגיעות שלנו, ביכולת שלנו לתת לתינוק שלנו את מה שהוא צריך, ביכולת להזין אותו, בקשר שלנו עם התינוק ובעיקר בחוויית ההצלחה שלנו בתור אמא. נכון? כשההנקה עובדת זה מרגיש כל כך טבעי ובטוח זה מרגיש כזה על גג העולם, וכשפתאום יש התנגדות מהצד של התינוק זה מערער מאוד את הביטחון שלי בתור אמא. זה דבר מאוד מאוד מאוד קשה. עם זאת אמא שלכתחילה היו לה אתגרים בהנקה והיא לא הייתה בטוחה עד הסוף בהנקה שלה, הדבר הראשון שקופץ לראש זה טוב אולי עדיף לו בקבוקים אולי זה לא טוב לו, למה להיכנס איתו לוויכוח. כן? זה זה באמת באמת לא פשוט.

דובר3: לגמרי וזה המקום שבו התמיכה מסביב היא קריטית אני חוזרת לזה כי לא יודעת אני מרגישה שלא מדברים על זה מספיק כי בסוף את יודעת מצד אחד יש את היתרון אני אמא אני מניקה אני קובעת איך אני עושה את זה אני אני אני אני, אבל הרבה פעמים אני זקוקה לתמיכה, ואמא שנשארת עם זה לבד יכולה מהר מאוד להרגיש שהיא נכשלת למרות שזה בכלל לא המצב. ואני חושבת שמצד שני אחד האתגרים של בני הזוג זה לא למהר עם פתרונות. נכון? כי הרי זה מה שהם נועדו לעשות לפתור את הבעיות שלנו הם מעולים בזה. ובמקרה הזה לא רוצה לינוק אז לא נורא תביאי לו בקבוק הכל טוב הנקת בהצלחה ארבעה חודשים זה היה מדהים את אמא מעולה עכשיו יש בקבוק הכל בסדר הנה פתרון. ילדים גדלים על תמל. אבל שנייה לפני הפתרונות בואו נזכור שמדובר באמא שלא בחרה לסיים הנקה שלא רוצה לסיים הנקה, ויותר מזה לא מדובר בתינוק שלא אוהב לינוק או שלא צריך לינוק. מדובר בתינוק שקשה לו לינוק מכל מיני סיבות, ומדובר באמא שרוצה להניק. אז חשוב לתמוך בהם בצורה שמתאימה להם.

אנא: לגמרי נכון לגמרי נכון אלכסנדרה, וחשוב גם לדייק כאן את ההתעקשות ואיך עושים אותה. כן? כי מהצד השני אני ראיתי אימהות שמתעקשות על ההנקה ואומרות אני לא אתן בקבוק יהיה לו יום אחד קשה וזהו, והן מתעקשות להניק את התינוק גם כשהוא מתנגד גם במחיר של בכי של צעקות ויצירה של התניה שלילית פשוט על השד. ראיתי מאות שביתות הנקה בחיי זה באמת ככה נושא שקרוב לליבי יש לי גם באתר שלי קורס חינמי על שביתת הנקה כי חשוב לי להעביר את הידע הזה כי אני יודעת כמה נשים מרגישות חסרות עונים כשהן פוגשות שביתת הנקה, והדרך להחזיר תינוק לשד אף פעם לא תעבור דרך צרחות של התנגדות ושל בכי. כדי להחזיר תינוק ששובת עכשיו מהנקה צריך הרבה סבלנות, צריך הובלה, צריך ויסות, צריך אורך רוח. כמו בכל תחום בחיים כשהילדים שלנו מתנגדים ויש ככה איזה קושי איתם, צריך לזכור את התפקיד שלנו בתור הורים להוביל את הילדים שלנו קדימה למקומות שיקדמו אותם ויהיו טובים עבורם, גם אם זה לוקח זמן למצוא את הדרכים לחזק את עצמנו את הביטחון שלנו מול התהליך, אבל לעשות את זה ברוגע. לעשות את זה באמת בהובלה רגועה ולא במשהו שמעורר התנגדות. זה ממש ממש חשוב להאמין בתהליך ובחשיבות שלו, ולהיות סבלנית מול המציאות הדינמית שלעיתים קרובות היא מאכזבת, ואם אמא נשארת בתוך המצב הזה והיא מצליחה להחזיק את עצמה מבחינה רגשית היא תצליח גם להחזיר כמעט כל תינוק שובת לשד.

דובר3: אני חושבת שזה גם שיעור על הורות בכלל לא רק הנקה, כי לפעמים או אפילו אולי הרבה פעמים הדברים לא מסתדרים מיד, אבל כשיש הובלה רגועה וסבלנות אפשר לעבור כמעט כל משבר. ולפעמים יעזור להתרכז במה עוזר לי לחזור לרוגע במקום השאלה מה יעזור לתינוק שלי לינוק או לחזור לרוגע, וזה מחזיר אותי בעצם להמלצה הראשונה שנתנו כן? ההנקה מתוך שינה נכון?

אנא: נכון. ההנקה מתוך שינה או מתוך נמנום זה פתרון מעולה כדי להזין את התינוק, ומצד שני לשמור על האספקה בלי לייצר התניה שלילית. כי כשהתינוק ישנוני הקורטקס שלו החלק החיצוני של המוח קליפת המוח פחות פעיל, והתינוק עובד יותר עם הרפלקסים הקדומים שלו, ולרוב פחות עם מה שהוא למד שכדאי או לא כדאי לו. ולכן רוב התינוקות ימשיכו לינוק בלילה גם כשביום כבר קשה להם. נכון זה בטח לא פשוט להרדים תינוק כדי להניק אותו וזה מייצר לוז שקצת הולך מסביב לדבר הזה, אבל עם הזמן ביחד עם זה שמורידים את הגורם הראשוני שגרם לקושי, ושומרים על איזושהי הנקה שהיא יותר אינסטינקטיבית ויותר עובדת עם הרפלקסים הקדומים שלנו, זה מפחית בהדרגה את ההתנגדות, ופתאום ההנקה מתוך שינה מתחילה להיות גם הנקה כשהוא כבר קצת מתעורר ופותח עיניים, וכן הלאה וכן הלאה פתאום גם כשהוא רק עייף ועדיין לא לגמרי ישן הוא כבר מסכים להתחבר, או כשאני קצת מנדנדת אותו, וככה בהדרגה מתגברים על השביתה ויוצאים קדימה.

דובר3: את יודעת זה אחד הדברים שאני הכי אהבתי לעשות ביוצי ההנקה הראשונים שלי, זה להשכיב אימהות. ככה נקראתי לזה אני משכיבת אימהות. ללמד אותם להניק בשכיבה בלי לשבור גב או צוואר כי נכון זו התלונה אני רוצה ללמוד להניק בשכיבה אבל זה כואב וזה לא נוח. אז זה גם עוזר בהרדמות. אני בכלל חושבת שאני אוהבת אימהות עצלנית זה המוטו שלי ושל אנא, אז אם אני כבר מניקה אני רוצה להניק בתנוחה שהכי נוחה לי, ואני יכולה ככה לנוח ולהתאושש בזמן הזה. אז אגב משהו חשוב וזה משהו שככה הזכרת לדעתי באמצע הפרק בערך, שיש תינוקות שדווקא בזמן של שביתת הנקה הם לא יסכימו לינוק ברוגע במיטה, ומה שיעבוד איתם זה שימוש במנשא או בכדור פיזיו או בתנועה קלה, ורק אז הם יוכלו לינוק. אז תסתכלו מה מתאים לתינוק שלכם. אין אף הצעה שאנחנו יכולות לתת שתהיה נכונה ב-100% מהזמן ל-100% של התינוקות. אני נזכרת בשותפה שלי אליסה, אני פגשתי אותה בפעם הראשונה, אני הקמתי קבוצה כזאת לאימהות שרוצות להישאר שנה ראשונה בחופשת לידה. איזה חמודה הייתי חשבתי שאני אהיה שנה אחת עם אלה. אז הקמנו קבוצה, וביום הראשון של ההקמה היא אמרה או אני גרה לידך בואי ניפגש, ונפגשנו. אני עם אלה אלה הייתה בת חודשיים וחצי ישנה אצלי במנשא רגועה היא כמו עובר היא עדיין הייתה עובר באמת היא הייתה עובר הרבה מאוד זמן. הכי חמוד שיש. והבן שלה בדיוק חגג ארבעה חודשים. רגרסיה מטורפת ילד מאוד מאוד רגיש גם היום. והיא התהלכה איתו במנשא וקפצצה ולא יכלה לעצור, והיה לו מאוד מאוד קשה, והוא הוא קצת נרגע בפארק. היא חשבה שאני לא ארצה להיפגש איתה יותר אחרי הפגישה הזאת. אני דווקא הסתכלתי אמרתי או יש לי ממה כאילו ממי ללמוד, וזה נראה מאוד מאוד קשוח. כן הוא היה מוצף. עכשיו המנשא היה באמת הפתרון הכי טוב עבורו באותו הזמן, ועם הנחישות של אמא שלו כי הוא גם היה בשביתת הנקה, אז הם כן הצליחו לצלוח את הקושי. אז אז יש מקרים שהם יותר קלים יש מקרים שהם יותר מורכבים. לפעמים צריך את יודעת יצירתיות נכון? אבל אז באמת אל תיקחו שום דבר פה כ-100% עובד, ואם זה לא עבד אז שום דבר לא יעבוד. לפעמים צריך ככה לפגוש יועצת הנקה, ולחשוב מה מתאים במיוחד למצב שלכן.

אנא: לגמרי אלכסנדרה. זה כמו בצפצוף שיניים או כשצריך לקחת ילד לאיזה בדיקה אצל הרופא או כל דבר אחר בהורות שבו אנחנו ההורים מצליחים לראות את המטרה הגדולה והילד לא. הילד לא מבין בגיל שנתיים למה את מתעקשת לצחצח לו שיניים. ובאמת הרבה אימהות מוותרות לילדים. אבל זה לא נכון לעשות את זה כי ילד אין לו שיקול דעת ואין לו את היכולת להבין מה ההשלכות ארוכות הטווח של זה שהוא לא מצחצח שיניים. ואני מבינה את זה. ובוא נגיד ככה אני צוחקת ואני אומרת מי שלא לא נלחמת בצחצוח שיניים ולא בוחרת להתעקש על זה אחר כך בהצלחה לה בהתמודדות עם ההרדמה המלאה והטיפולי שיניים בגיל ארבע. זה התפקיד שלנו גם כשזה פחות נוח. וגם כאן עם הרבה סבלנות והובלה אפשר ממש להיבנות מזה במקום להישבר מזה. כל אתגר שמגיע לפתחנו הרבה פעמים יכול ממש ככה לעזור לנו לעבוד על איזושהי נקודה ולחזק אותנו ולחזק את ההובלה שלנו בתור אמא. לחזק את הרוגע שלנו. צריך בשביל זה הרבה תמיכה רגשית שתצליח לעזור לאמא להישאר בעמדה רגועה ובטוחה, ולרוב זה עובר ייקח כמה שיקח.

דובר3: טוב נראה לי שכיסינו את כל הנקודות המרכזיות בנושא הזה, ואם יצא לכן כל מי שמקשיבה לנו לחוות שביתת הנקה בצורה כזו או אחרת, או אולי אתן נמצאות בה עכשיו, אז אנחנו מזמינות אתכן לשתף בתגובות. ובאמת לפעמים עצם השיתוף עצם הנרמול של התופעה זה נותן כוח גם לאימהות אחרות. ואני אשמח לעזור בהכוונה נוספת למי שצריכה. מאיה, תודה שפינית את הזמן ובאת לדבר על הנושא החשוב הזה. להתראות.

אנא: תודה רבה אלכסנדרה. היה לי ממש תענוג גדול להיות כאן. ותמשיכו לעשות חיי כולן.