היי, אני אילנה, בת 31 רווקה ללא ילדים. ויש לי אינסטיקטים אימהיים!
היתכן?
כבר עשור לפחות אני שומעת מחברות ומשפחה כמה אני אימהית, חמימה ואהיה אמא טובה.
כל חברה שאני מגיעה אליה ומנסה ליצור קשר עם התינוק, גם אם זה לראשונה – נענה בחיוביות ונוחות כאילו הכרנו מאז ומתמיד.
אבל האם זה גם אומר שיש לי אינסטיקטים אימהיים?
כשאחותי סיפרה לי שהיא נכנסה להריון הרגשתי משהו חדש בגוף שלי, התרגשות מעורבת בדאגה.
אני לא יודעת אם זה קשור לעובדה שאמא שלי כבר לא איתנו ובאותו רגע הרגשתי כאילו אני תופסת את מקומה ומגוננת על אחותי בכל מחיר. או אולי העובדה שאני אדם רגיש מאוד. הרגשתי כאילו אנחנו חולקות את ההורמונים ביחד.
ואז כשהיא ילדה, הגיעה ה”דודה שרופה” ושוב הציפו אותי רגשות ותחושות שלא הכרתי מעולם.
תחושת דאגה, אחריות ואהבה בלי מוסברת.
לומדת כל תנועת גוף וצורת בכי, לומדת להאכיל ולהצחיק ודואגת שיהיה לה הכל בדיוק איך שנכון לה, לקום להיות איתה בלילה כדי לתת לאחותי לישון קצת יותר אחרי כל השגעון שעברה במהלך ההריון ובכלל במהלך אותו יום. הרצון להגן ולהוות קיר בינה לבין העולם הרשע שיעז לעשות לה משהו.
אז האם זה אינסטינקט אימהי?
יצאתי לחקור.
אם מחפשים הגדרה – אינסטינקט אימהי מתואר כנטייה מולדת ואוטומטית של האם לזהות את צורכי הילד שלה, לחוש דחף לטפל בו ולהגן עליו – ללא צורך בלמידה או ניסיון, מה שנשען על המושג הכללי אינסטיקנט מוגדר בפסיכולוגיה כדפוס התנהגות מולד וקבוע שמופעל בתגובה לגירוי מסוים.
בצורה מפתיעה ומנוגדת לאינטואיציה, גיליתי שבפועל, אין הוכחה מדעית לקיום אינסטיקנט אימהי מולד.
לדוגמא במחקר מ2024: Mother-infant attachment from the perspective of young mothers: Does the data support a maternal instinct?
מצאו שאין ראיות לכך שקיים מנגנון ביולוגי שמעניק לנשים ידע מולד כיצד להיות אימהות.
כמו כן, חוקרים מציינים שלא נמצא בסיס מדעי לטענה שנשים נולדות עם דחף טבעי להורות או עם יכולת טיפולית גבוהה יותר מגברים.
האם התוצאות האלה מפתיעות אתכן כמו שהפתיעו אותי?
מה כן מחקרים מראים?
שהורים לומדים לזהות את צרכי התינוק דרך אינטרקציה מתמשכת והתנסות.
ישנן אמהות שכלל לא מרגישות אמפתיה אימהית או תחושה אימהית לא לפני, במהלך או אחרי הלידה.
לדוגמא מחקר:
New mothers’ struggles to love their child. An interpretative synthesis of qualitative studies
משנת 2018 מצא שהקשר והקירבה מפתחים בהדרגה תחושת “איטואיציה הורית”.
תוסיפו לזה שנמצא שגם אבות והורים מאמצים יכולים לפתח שינויים נוירולוגיים דומים כאשר הם מעורבים בטיפול בתינוק. אפשר לקרוא על כך במחקר הזה.
לפי הפסיכולוגית ההתפתחותית מארי אנסוורת’, מדובר ברגישות הורית. כלומר היכולת של ההורה להבחין באותות של התינוק, לפרש אותם נכון ולהגיב אליהם באופן מתאים ומהיר.
אז האם אני, שאיני אמא, יכולה להבין ולהרגיש את הרגישות ההורית המדוברת ?
מחקרי התקשרות מראים כי הקשר הרגשי והרגישות לתינוקת מתפתחים דרך אינטרקציה וטיפול, ולא רק דרך קשר ביולוגי.
מחקר FMRI הראה כי מטפלים ראשיים שאינם ביולוגיים מפעילים במוח רשתות עצביות דומות מאוד לאלו של אמהות ביולוגיות כאשר הם מגיבים לתינוק.
תוסיפו לזה את הורמון אוקסיטוצין, שיכול לעלות גם אצל מטפלים שאינם ההורה הביולוגי כאשר הם מקיימם אינטרקציה קרובה עם התינוק.
היכולת להגיב לילדים ברגישות ולהפגין רגישות לאותות של הילד אינה מוגבלת אך ורק להורים, ובכך הילדים יכולים ליצור התקשרות משמעותית גם עם מטפלים אחרים.
זה מתחבר לי למשפט המוכר: “כל ילד צריך מישהו אחד שיאמין בו.” וזה באמת יכול להיות כל אדם שיצר קשר קרוב, עמוק ואכפתי עם הילד.
אז מה בנוגע ל"אינסטיקנט אימהי" ?
אפשר להגדיר אותו כמושג תרבותי המתאר תחושת אינטואיציה או רגישות של הורה כלפי ילדו.
שהרי הדבר הטבעי ביותר הוא שהתינוק צמוד לאמא מרגע היוולדו ולכן האינסטיקט המדובר הוא אימהי. תדמיינו שישנו בתרבות הצינית שלנו את המושג “אינסטיקנט אבהי” – מצליחים? לא בטוחה שבקונוטציה חיובית (סליחה מראש מכל האבות הנהדרים שאתם). אבל אולי מתישהו, זה יהפוך להיות ביטוי של כבוד, אכפתיות והמון אהבה.
והדבר החשוב ביותר שאני חושבת שאפשר לקחת מהמחקרים הוא שזה בסדר אם התינוק שלך נולד, הבטת בו ולא היה לך מושג מה לעשות איתו. וזה בסדר שלא התאהבת בו במבט ראשון. וזה נורמלי שהוא בכה ולא היה לך מושג למה.
כי אינטואיציה אימהית היא לא משהו שאת נולדת איתו.
היא משהו שאנחנו מפתחות לאורך האימהות.
מה דעתך על הנושא? האם הרגשת שיש לך אינטואיציה אימהית מהלידה או לקח לך זמן לפתח אותה?
יועצת שינה של הורות מחבקת
2 תגובות
כתבה מעולה ומלמדת!
כתבה מצוינת ומעוררת מחשבה. לגמרי רואים בשטח, יש הורים בכלל בלי גישה לילדים, ולהיפך, כאלו בלי ילדים אבל עם הבנה מאוד עמוקה של ילדים ותינוקות.