Co-sleeping fathers’ perceptions of sleep quality with intentional and unintentional co-sleeping
הוא מחקר אקדמי שפורסם בשנת 2024 ב־Australian Psychologist ובוחן נושא שכמעט ולא נחקר עד היום:
איך אבות חווים לינה משותפת עם ילדיהם, ואיך הכוונה ללינה משותפת (או היעדרה) משפיעה על תפיסת איכות השינה שלהם (רוב המחקר הקיים על לינה משותפת מתמקד באימהות והמחקר הזה שם זרקור דווקא על האבות).
מטרת המחקר
החוקרים יצאו מנקודת הנחה שלינה משותפת נפוצה מאוד, גם בחברות מערביות ששואפות לשינה בחדר נפרד. כ־45% מהמשפחות באוסטרליה ישנות בלינה משותפת – בכוונה או שלא בכוונה.
המחקר ביקש לבדוק:
- האם הבחירה בלינה משותפת מראש משפיעה על תפיסת איכות השינה של האבות?
- האם יש הבדל בין לינה משותפת שנבחרה מראש לבין לינה משותפת שנוצרה “בלית ברירה”?
- אילו גורמים עומדים מאחורי החוויה של האבות?
שיטת המחקר
זהו מחקר משולב (כמותי ואיכותני). המחקר נעשה על 141 אבות שכולם דיווחו על לינה משותפת עם ילדיהם (חדר משותף ו/או מיטה משותפת) שגויסו למחקר דרך קבוצות פייסבוק.
האבות קיבלו:
- שאלון על סידורי שינה
- שאלון איכות שינה (לאבות)
- שאלות פתוחות שאפשרו לאבות להסביר את הבחירות והחוויה שלהם
מדובר על מדגם קטן יחסית, גיוס דרך קבוצות שמראש פתוחות ללינה משותפת, הסתמכות על דיווח מתוך שאלונים וגם חוסר הבחנה מעמיקה בין סוגי הלינה המשותפת (באותה מיטה או רק באותו החדר). עם זאת, הסתמכות על שאלונים היא נהוגה מקובלת במחקרי שינה וחוויה הורית, משום שאלה משתנים שלא ניתנים למדידה אובייקטיבית בלבד.
חלוקה לקבוצות וממצאים איכותניים
האבות חולקו לשלוש קבוצות על פי מידת הכוונה ללינה משותפת:
לינה משותפת מתוכננת
הלינה המשותפת מתוכננת מראש, בהתאם לציפיות ההורים.
האבות בקבוצה הזו תיארו לינה משותפת כבחירה מודעת שמיטיבה עם כל בני הבית ולא רק עם הילד. הדגש היה על ביטחון, קרבה, הקלה בלילה ושינה טובה יותר.
“הכי טוב להנקה, קל לענות על הצרכים שלה בלילה, וכולנו ישנים הכי טוב ככה.” (אב בן 35, התינוק ישן במיטה עם שני ההורים בחדר ההורים).
האבות תיארו לינה משותפת כדרך להגיב לצרכי הילד ולחזק את הקשר.
לינה משותפת מתוכננת חלקית
הקבוצה הזאת הכילה שני סוגים של אבות:
- כאלו שתכננו לינה משותפת אבל לא לטווח ארוך (ראו בכך משהו זמני).
- אבות שלא תכננו לינה משותפת אבל היו פתוחים לשינוי ולא ראו בלינה משותפת קו אדום.
האבות בקבוצה זו תיארו תהליך של הסתגלות. לעיתים התכנון המקורי היה שינה בחדר נפרד, אך המציאות הובילה לשינוי ציפיות ולקבלה של שלב ביניים.
“בהתחלה חשבנו שיהיה לו חדר משלו, אבל ויתרנו על הרעיון הזה והבנו שזה לא ריאלי כרגע. נגיע לזה בסוף, אבל אין לנו תחושת דחיפות.”(אב בן 31, הילד ישן במיטה עם האב בחדר ההורים).
כאן הלינה המשותפת נתפסה כשלב זמני שהילד צריך כרגע. האבות ראו בלינה המשותפת כתגובה לצרכי הילד אבל עם זאת, הרגשות של האבות עצמם לגבי לינה משותפת היו מעורבים.
לינה משותפת לא מתוכננת ההורים לא תכננו לינה משותפת, אך בפועל הייתה כזו כתגובה לקושי של הילד.האבות בקבוצה זו תיארו חוויה שונה לגמרי. הלינה המשותפת נחוותה כתגובה לקושי, ולא כבחירה.
“הוא מתעורר ובוכה כמה פעמים בלילה וקשה מאוד להחזיר אותו לישון במיטה שלו.” (אב בן 40, הילד עובר בין שינה בחדר נפרד ללינה משותפת עם שני ההורים).
בקבוצה הזו צרכי הילד מוסגרו כ”דרישות”. האבות תפסו את הלינה המשותפת כ”כניעה” לדרישות האלו.
בקבוצה הזו הם גם יותר נטו לראות התעוררויות בלילה כבעיה ופחות היה שיח על צרכי הילד ועל חיזוק הקשר.
תוצאות כמותיות
נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות:
- אבות שילדיהם ישנו היכן שתוכנן מראש דיווחו על איכות שינה טובה יותר
- אבות שילדיהם ישנו במקום שלא תוכנן מראש דיווחו על איכות שינה ירודה יותר
- הקבוצה האמצעית נמצאה בין שתי הקבוצות
המסקנה הכמותית המרכזית: לא עצם הלינה המשותפת היא זו שמשפיעה על איכות השינה הנתפסת – אלא מידת ההתאמה בין הציפייה למציאות.
סיכום
כשעוצרים לחשוב על זה, התוצאות הגיוניות ממש ודבר דומה קורה כמעט בכל אספקט בחיים שלנו. לא פעם אנשים יכולים להיות באותו המצב בדיוק מבחינה פיזית ובכל זאת לחוות אותו בצורה שונה לחלוטין.
ההבדל לא נמצא במציאות עצמה, אלא במשקפיים שדרכם הם מפרשים אותה…
לדוגמא, דמיינו איש עשיר מאוד שאיבד את כל רכושו ונאלץ לחיות בדירת 2 חדרים בפרברים. לעומתו, איש עני שחי כל חייו ללא בית ועכשיו גר בדירת 2 חדרים בפרברים. שניהם נמצאים באותו מצב אובייקטיבי- מי מהם יותר מאושר?
במחקר הזה אפשר לראות שזה נכון גם לגבי הלינה המשותפת.
כשלינה משותפת סותרת את מה שההורה חשב ש”אמור להיות” – היא נחווית כקושי, גם אם בפועל לא השתנה דבר בסידור השינה עצמו. כאשר הלינה המשותפת נבחרת מראש ונתפסת כנורמלית- האבות חווים שינה טובה.
בעיני, אפשר להסיק מהמחקר הזה הרבה מעבר לשאלת הלינה המשותפת. הוא נוגע באיך שאנחנו תופסים ומבינים שנת תינוקות באופן כללי.
כשאנחנו מתבוננים בשינת תינוקות ומנסים להבין אותה באמת, לא כמו בעיה שצריך לתקן אלא כתהליך התפתחותי טבעי, ייתכן שכל החוויה שלנו סביב השינה תיראה אחרת. לא בהכרח מושלמת, אבל ככל הנראה פחות מתסכלת. המחקר הזה מרמז שאחת מנקודות המפתח לשיפור חוויית השינה שלנו כהורים טמונה בתפיסה והפרשנות שלנו- ההורים, ולאו דווקא בהתנהגות של התינוק (כמה הוא מתעורר, איפה הוא ישן או איך הוא נרדם).
כשהפוקוס עובר מהניסיון לשנות את התינוק שלנו להתבוננות בעצמנו ובאופן שבו אנחנו מבינים את השינה שלו, כל החוויה סביב השינה עשויה להשתנות. הרבה פעמים עצם ההבנה והיישור בין הציפיות למציאות הם כבר שינוי משמעותי בפני עצמו.
מוזמנים לחלוק בתגובות מטה – האם ישנתם בלינה משותפת? האם היא נתפסה כתורמת או מפריעה לשינה איכותית שלכם, ההורים?
10 תגובות
מעניין מאוד! אני יכולה לשתף שממש רואה על בעלי- בגלל שהגיע מוכן ושלם עם הבחירה לישון בלינה משותפת, גם הלילות הכי קשים לא מוציאים אותו משלוותו או גורמים לו לסגת מסידור השינה הנוכחי שלנו.
איזה כיף! וזה בדיוק מתחבר למה שהמחקר מראה.
כשיש הגעה מראש עם בחירה מודעת ושלמה, גם לילות קשים נחווים אחרת, כי זה מפחית את תחושת המאבק…
ובסוף, זה משפיע מאוד גם על האווירה בבית
נושא חשוב מאוד !!
והאמת שמאוד הגיוני גם – כשאנחנו מגיעים עם ציפייה מסוימת והיא לא מתקיימת – נחווה אכזבה. וההפך.
והלוואי וכולם היו יותר עם ראש פתוח לשינויים ממקום של ביטחון ונוחות לשני הצדדים 🤍
בדיוק! הציפיה כמו שאמרת, ובכלל, המצב המנטאלי והתפיסה שלנו, זה מה שיקבע איך נרגיש לגבי סיטואציות בסופו של דבר.
סופר מעניין! אצלנו לכאורה ישן במיטה נפרדת איתנו באותו החדר. למה לכאורה? כי במרבית הלילות ישן איתנו במיטה.
ומה שאת מתארת במסקנות ממש מתחבר לי לחוויה אצלנו, כשאלה היו הימים הראשונים ובעלי (וגם אני) היינו בציפייה שישן במיטה שלו חווינו את הלינה כקשוחה יותר.
והיום כשבמרבית הלילות הוא מראש נרדם ונשאר איתנו ואין ציפייה שישן במיטה שלו, הלילות קלים יותר.
איזה כיף לשמוע שהלילות קלים יותר! במונחים של המחקר, ממש עשיתם מעבר מלינה משותפת ״מתוכננת חלקית״ ללינה משותפת מתוכננת מראש, ונשמע שעצם הקבלה הזאת מראש שזה הסידור שלכם כרגע ממש עשתה הבדל משמעותי
מממש מעניין, איזה כייף היה לקרוא. בול התחושה שאנו חווים ! ברגע ששחררנו השינה נהפכה להרבה יותר טובה (:
שמחה ממש שהיה לך כיף לקרוא! לשחרר זה חד משמעית מקל 🫶
המסקנה לא נגזרת ישירות מהנתונים, זו רק פרשנות אחת.
ניתן בהחלט גם לומר שקבוצת האבות לילדים שתוכננו ללינה נפרדת, באמת ובתמים ישנים פחות טוב בלינה משותפת ולכן קבעו את התכנון המקורי הזה, בעוד קבוצת האבות שבאמצע ישנים רק מעט פחות טוב בלינה משותפת, ולכן איכות השינה שלהם נפגעה פחות כשהתוכניות השתבשו.
סיכום המאמר הוא נכון בכל מקרה, שהרי כשהתוכניות משתנות אנו חווים תסכול וקושי, (ולכן גם ממש לא ברור לי איך ניתן “לתכנן” לינה נפרדת…) אבל זה לא מצביע על כך שאיכות השינה עצמה תלויה בכך.
כלומר, תלייה של איכות השינה המדווחת בציפיות הקבוצות, או במניעים לחלוקתן מלכתחילה היא בחירה של פרשנות.
אתה צודק, אפשר בהחלט להציע גם פרשנות אחרת. למשל: שתינוקות פשוט ישנים הרבה יותר טוב בלינה משותפת 😂
וברצינות, כמו בכל מחקר, יש כמה כיוונים אפשריים להסבר. החוקרים בחרו להתמקד ב־intentionality כי זה המשתנה שהבדיל הכי ברור בין הקבוצות וגם עלה חזק בנתונים האיכותניים, מבחינת התיאורים השונים וההתייחסות לתינוק. זה לא מבטל פרשנויות אחרות כמובן.