הורות בהתפתחות הוא לא פודקאסט עם תשובות.
זהו פודקאסט עם שאלות: על הורות, על גוף ונפש, על לידה, הנקה, שינה, גבולות וקשר אנושי.
כותרת הפרק: פרק 13: מדברות על כסף
בפרק זה נדבר על חשיבות התכנון הפיננסי להורים וכיצד יציבות כלכלית יכולה להרחיב את אפשרויות הבחירה עבור עתיד ילדיהם. נבחן דרכים להתגבר על אמונות מגבילות לגבי כסף, נדגיש את ערך הצבת יעדים פיננסיים ברורים ונספק אסטרטגיות מעשיות לניהול כספים בדרך להגשמת שאיפות ארוכות טווח.
**כותרת הפרק: פרק 13: מדברות על כסף**
בפרק זה אנו צוללות לנושא שלעיתים קרובות נדחק לשוליים בשיח ההורי ובהתפתחות הילד – כסף. אלכסנדרה משתפת במסעה האישי, מילדות שבה חוותה חוסר ודאות כלכלית, ועד לתכנון פיננסי מודע ומכוון עבור משפחתה. המניע העיקרי שלה הוא הרצון להעניק לילדיה אפשרויות בחירה שלא היו לה, ובכך לפתוח בפניהם עולם של הזדמנויות. השיחה מרתקת ובוחנת כיצד חוויות חיים מוקדמות, נורמות חברתיות ומערכות חינוך מעצבות את התפיסות וההתנהגויות שלנו סביב כסף.
אנו מדגישות את הגישה הייחודית של אלכסנדרה לתכנון פיננסי, הכוללת חיסכון לפרישה מוקדמת במטרה לתמוך בילדיה ובנכדיה. זוהי דוגמה מעוררת השראה לחזון ארוך טווח, המדגים כיצד תכנון פיננסי יכול להיות כלי להגשמת מטרות משפחתיות עמוקות. אנו מתעמקות בפחדים ובאמונות המגבילות הנפוצות סביב כסף, במיוחד אלו שאנו יורשים מדורות קודמים או מרקעים תרבותיים שונים. הפרק מדגיש כי אוריינות פיננסית כמעט ואינה נלמדת בחינוך הפורמלי, מה שמותיר מבוגרים רבים חסרי אונים או מאוימים מתכנון פיננסי.
אחד הנושאים המרכזיים בפרק הוא החשיבות של שינוי תפיסה – מגישה של חוסר ופחד לתכנון מכוון והצבת יעדים. אלכסנדרה מספרת כיצד היא ובעלה תכננו בקפדנות את ענייניהם הפיננסיים, החל מרכישות קטנות ועד להשקעות גדולות כמו נכס להשכרה. הם עשו זאת על ידי הצבת יעדים ברורים לטווח קצר, בינוני וארוך. הם התייחסו לתכנון הפיננסי כאל "משחק" שיתופי ולא כמקור ללחץ, מה שטיפח תחושה של מטרה משותפת והנאה מהתהליך.
הפרק נוגע גם באומץ הנדרש לביצוע שינויים משמעותיים בחיים, כמו המעבר של אלכסנדרה מתחום ההייטק לעצמאות לאחר שהפכה לאם. החלטה זו, למרות שהייתה מאתגרת מבחינה כלכלית, נתמכה על ידי תכנון קפדני ונכונות להשקיע בחינוך ובהתפתחות שלה כיזמית. אנו דנות כיצד החלטות כאלה, בין אם הן קשורות לקריירה, לכספים או לבחירות הוריות כמו חינוך ביתי, כרוכות לעיתים קרובות באיזון בין חזון ברור להערכה ריאלית של הנסיבות.
בסופו של דבר, הפרק מעודד את המאזינים לבחון מחדש את מערכת היחסים שלהם עם כסף על ידי שאילת השאלה "לשם מה?". זיהוי המניעים והערכים המרכזיים שכסף יכול לעזור להגשים הוא צעד קריטי. אנו מדגישות כי אין "תשובה נכונה" אחת לניהול פיננסי; במקום זאת, הגישה היעילה ביותר היא זו המתיישרת עם מטרות אישיות ותורמת לחיים מספקים, ומתחילה באומץ לחלום ולתכנן.
אנא: אני רוצה לתת פה איזושהי הקדמה, ברשותך אלכסנדרה, על איך הפרק הזה בכלל נולד. באחד הפרקים האחרונים, לדעתי, זה היה הפרק על הסתגלות, את נתת לנו מין ספיץ' קטן כזה על הסיבה שבגללה בכלל החלטתם לשלוח את הילדים לגן. וזה היה כדי שתוכלו לצאת לפנסיה מוקדמת בערך בגיל שבו הילדים שלכם עלולים לרצות ילדים משל עצמם, וככה תוכלו לעזור להם ולאפשר להם את הבחירה בין חינוך ביתי או גן, ואם גן אז באיזה גיל, וכו' וכו'. ואני חייבת לציין שנגנבתי מאופן החשיבה הזה, אה, ומכל מיני בחינות. קודם כול, גילוי נאות, היכולת הזאת לתכנן קדימה, ועוד באופן הזה לתכנן ממש קדימה, גם לעומק וגם לרוחק, היא יכולת שאין לי בכלל, אז זה מאוד מאוד מעורר השראה בעיניי. אבל מעבר לעניין האישי שלי פה, אני חושבת שיש משהו מאוד מיוחד בתפיסה הזאת, אה, שזה קודם כול הרצון לעזור. ובואי לא, לא ניכנס פה עכשיו לשיחה, וגם אתם אל תעשו את זה בראש שלכם, אין פה אגואיזם מול אלטרואיזם, והשיחות האלה נופלות מאוד מאוד מהר למקום הקורבני בדרך כלל. אבל כשאנחנו בוחרות או מנסות לבחור מה טוב לילדים שלנו, אנחנו בדרך כלל נחשוב במונחים של השכלה טובה, אה, מה עוד יש, בסיס נפשי יציב כמה שאפשר כמובן, אה, קישורים חברתיים, קישורי חיים באופן כללי, וכל ה- כל הרשימה הזאת שאנחנו כבר מכירות. ולי באופן אישי עוד לא יצא לשמוע מישהי שחושבת על הפנסיה שלה במונחים של להיות פנויה בשביל הילדים. ויותר מזה, עזבי ילדים, בשביל הילדים של הילדים, ובשביל של הילדים שלי אולי תהיה את הבחירה שלי לא הייתה.
אלכסנדרה: תשמעי, אני זוכרת איך סיימנו את הפרק ואת צעקת לי: "את גאונה!" ולא הבנתי מה את רוצה ממני, והיה לי גם ממש קשה לחתוך את החלק הזה כי הוא נפל על הצליל האחרון של להתראות שאני אמרתי, אז פעם הבאה תחכי שנייה. לא הבנתי למה את מתלהבת. אה, כי בשבילי זו באמת הייתה מחשבה מאוד מאוד טבעית. אה, טבעית כמובן אחרי שאלה נולדה, לא לפני. אה, את יודעת, החיים שלי התחילו במחסור, ואני לא מדברת על המחסור הכלכלי, כן? אני לא מדברת על הבדיחות שהרצתי בבית ספר, אה, שאין לי חורים בשיניים, אגב עדיין אין לי, אה, כי להורים שלי לא היה כסף אז אף פעם לא הייתה לנו שתייה מתוקה בבית, או על החלום שלי בכיתה ו' הייתי הולכת בדרך הביתה ומדמיינת שמתישהו אני אגיע הביתה ותהיה לנו טלוויזיה קטנה בסלון. אה, אני בכלל הבנתי שאני ענייה מהסירון התחתון, כן? לא ככה עשירון ארבע חמש, ממש מהסירון התחתון. אה, כשהגעתי לטכניון וגיליתי מה זה עשירונים, התחלתי ללמוד קצת כלכלה, אז לא הייתה באמת כלכלה אמיתית בתיאוריה, אבל לפחות ידעתי מה זה עשירון. אה, היינו באמת עניים, אה, ההורים שלי קיבלו 3,000 שקל, זה זה היה ככה על מה שאנחנו חיינו. אה, אבל גרנו בשכונה ענייה, מי שמכיר הדר, הדר תחתון בחיפה, ואני לא הרגשתי שאני שונה מאוד מהרוב. אז אני לא מדברת על המחסור הזה, אני מדברת בעיקר על המחסור הרגשי שליווה אותי כל החיים שלי. מחסור בוויסות, מחסור בחיבור, בהיקשרות. את יודעת, באחת החתונות שלי עם בעלי, אני סיפרתי לך שהיו חמש? אז, אז בחתונה הזאת עם החברים, אמרתי לו שהבנתי שהוא החיים שלי ויש לנו עתיד טוב ביחד, כי כל החיים הייתי עלה כזה שעף ברוח, והוא נתן לי שורשים. וזה היה הרבה לפני שלמדתי ניופלד ותיאורית השורשים שלו, וכשאלה נולדה ואני איבדתי בה, אני הבנתי מה בדיוק אני רוצה להעניק לה. וזה היה בגדר של תחושה, ועם הזמן זה הפך לרעיון שהתבטא בתכנון כלכלי, כמו תמיכה באימהות שלה, שלי אף פעם לא הייתה.
אנא: אני חושבת שראוי לציין בסוגריים שזה היו לכם חמש חתונות לכם, לא שהיו לך פשוט חמש חתונות, זה, זה... נחדד רגע את הנקודה הזאת, ואם נחזור לנושא שלנו ואני אפתח עוד פעם סוגריים, אז חינוך ביתי, אה, יכול בהחלט להיות החלטה שמגיעה ממניעים אגואיסטיים. זאת יכולה להיות החלטה שמלאה באגו, גם אם זה נשמע כמו סתירה לפעמים. וזאת יכולה להיות אפילו החלטה שלא רואה את הילד, למרות האבסורד, כן? אה, ולצערי אני מכירה גם לא מעט משפחות כאלה. אה, וזאת עוד פעם, מערת סוגריים גם להבהיר שהתחלנו מהעניין הזה של גן, של חינוך ביתי, אבל השיחה פה היא לא על חינוך ביתי לעומת מסגרות, והיא לא על אלטרואיזם מול אגואיזם, אלא על היכולת בכלל לחשוב באופן אחר מהמקובל. אה, ואם יש משהו שאני אוהבת זה זה דרכי חשיבה שונות, כמו שכמו שבטח שמת לב. עכשיו, העניין עם ה עם המחסור הוא מעניין. אה, חוץ מזה שבואי נציין ששתייה מתוקה זה רעל וטלוויזיה זה החרא הגדול, ואיזה מזל שגדלת בלי זה. ו- ואיך הדברים הגרועים האלה הפכו לסמל סטטוס עבור מעמד מסוים, דרך אגב, בחברה. אה, וזה ממש מדכא. אה, זה היה גם עם הפורמולות, עם האולטרנות, דרך אגב. אה, פעם הם הם היו איזה סמל סטטוס, וענקה, זה לעניות הבורות שגרות בכפר ולא יכולות להרשות לעצמן לקנות. אבל זה כמובן לא העניין. העניין זה שהרבה פעמים דווקא כשמגיעים עם מחסור, מקבלים אותו בתור איזושהי גזירת גורל, בתור עובדת מציאות. אה, חיים עם איזושהי הרכנת ראש, אה, פחד מתמיד מזה שלא יהיה, לא נעשה צעדים גדולים, נמשיך בדרך הבטוחה, היא אולי לא מאוד משתלמת, ו- ואנחנו לא לא מאוד מאוד נהנים ממנה, אבל היא בטוחה וזה כל מה שחשוב. אה, וזה נשמע ש- שעברת עם עצמך חתיכת תהליך. ולפני שניכנס אליו, ואולי תספרי לנו קצת על התהליך הזה שעברת, אני חושבת שהשאלה שמיד עולה לראש היא איך בכלל עושים את זה, מבחינה פרקטית, איך מתכננים את ה את הדברים האלה. לרובנו אין את ההשכלה הכלכלית שנדרשת, או לפחות זה מה שאנחנו נוטות לחשוב. אה, כדי לחשוב על על דברים כאלה או כדי לחשב אותם. ויותר מזה, אם אנחנו נחשוב רגע על על מה למדנו בבית ספר, ולא מבחינת חומר הלימוד, לא מבחינת אם היה לנו שיעור כלכלה או לא היה לנו שיעור כלכלה, אלא מבחינת הדרך, זה הרבה פעמים מנוגד לחלוטין ממה שנצטרך בהמשך החיים. אה, למשל אנחנו לומדים ומפנימים ממש טוב לא להיעזר אחד בשני ברגעים החשובים. מה זה הרגעים החשובים בבית ספר? זה המבחן, זה זה השיא, ואסור להיעזר אחד בשני. עכשיו, איזה מין שיעור לחיים? אנחנו מתאמנות בזה במשך 12 שנות לימוד, לא להיעזר וגם לא לעזור במצב הכי קריטי, שבן אדם פה באמת צריך עזרה או אנחנו צריכות עזרה. אה, ובכלל הקונספט הזה של מבחן, שצובע לפעמים את כל החיים שלנו אחר כך בגוונים כאלה של מישהו שבוחן אותי, מציאות שבודקת אותי, את מכירה את ה את המחשבות מהסוג הזה? אה, זה מישהו כל הזמן מסתכל עלינו. עכשיו, באמת אף אחד לא בוחן אותנו, אין בדיקה של מה עשינו או מה אנחנו יודעות. כל המוטיבציה של ללמוד משהו או להבין משהו באופן הזה, זה זה מאוד מאוד משובש. ועוד דבר, דרך אגב, שאנחנו מתאמנות עליו זה העובדה כביכול שיש רק תשובה אחת נכונה, נכון? כל החוברות עבודה, כל המבחנים, שיעורי בית, תשובה אחת נכונה. עכשיו, זה לא עובד ככה. יש לפחות אלף תשובות נכונות, יש לפחות אלף דרכים לעשות משהו, לפחות, ב- ובכל דבר.
אלכסנדרה: אני, את רואה, אני יושבת ומהנהנת על הכול, כי זה באמת עליי. את יודעת, כשאת אמרת על העניין הזה של מבחן שאסור לעזור, אני נזכרתי באיזשהו סרט אמריקאי, אה, על על טירונות, על טירונות קשה כזאת של איזשהו צוות, מחלקה, והם היו צריכים לעבור מכשולים. ואחד הדברים שאני זוכרת, אני לא זוכרת את שם הסרט, אני לא זוכרת על מה הוא היה, זה בערך הסצנה היחידה שאני זוכרת ממנו, ותחשבי כמה זה היה חשוב לי שאני זוכרת את זה עד היום, הם היו צריכים לעבור את זה ביחד. הם כולם ביחד, איזה עשרה אנשים, היו צריכים לעשות את המסלול הזה תוך, לא יודעת, פחות מכמה דקות. ואני זוכרת שאחד עזר לשני, דחף אותו מעבר לקיר, משך אותו מעבר לכל מיני מכשולים, וחשבתי כמה זה מגניב, את יודעת, שהם עושים את זה ביחד. וזה קצת עצוב שזה היה כל כך מיוחד שאני זוכרת את זה, שזה לא חלק רגיל מהחיים. אז כל מה שאת אמרת זה נכון, אה, לי לא הייתה השכלה כלכלית נדרשת יותר מזה. אני יצאתי מבית סובייטי עם המון סטיגמות לא מקדמות מבחינת כסף. נראה לי כל בית סובייטי מכיר אותם, תהנהני לי על כל מה שככה את מכירה. צריך לעבוד קשה כדי להרוויח כסף. אם את נהנית מעבודה, כנראה, ואם את יודעת, לא עובדת קשה ולא הורגת את עצמך, את שרלטנית. כנראה את עושה איזושהי הונאה, כי לא יכול להיות שאת תרוויחי הרבה כסף וגם תהני על הדרך, אה, או שאת עצלנית ולא עובדת מספיק. אה, ולמרות שאנחנו צריכים לעבוד בשביל הכסף, כסף בסופו של דבר זה דבר קפיטליסטי, את יודעת, החזיר הקפיטליסטי זה דבר גרוע, אה, לא צריך שיהיה לך יותר מדי כי אז מה אנשים יגידו, כל מיני דברים כאלה. לחשוב על מותרות זה אגואיזם. למה שיהיה לך, את יודעת, כל הבתים, זוכרת את הסרט הזה מרוסיה, שכל הבתים נראים אותו דבר וכל הדירות נראות אותו דבר וכל הריחות בפנים נראה אותו דבר, ואז הבחור טס לעיר אחרת ונכנס בטעות לבית של מישהו אחר והוא חושב שזה שלו כי זה פשוט נראה אותו דבר. אז להיות יוצא דופן זה לא טוב. וכמובן יש עניין של לחסוך בהוצאות. אני עדיין זוכרת, לאמא שלי הייתה מחברת, זוכרת את המחברות החומות הכי הכי זולות? אז היא הייתה כותבת שם כל הוצאה, היה כתוב שם עגבניות 2.5 שקל, מלפפון חצי שקל, כאילו דברים כאלה, אה, וככה הם הצליחו לחיות בתקציב מאוד נמוך, אבל הם גם לא התקדמו. כמו שאמרת, נשארים תקועים באותו המקום הבטוח והעני, אה, כי הם לא חושבים על זה שאפשר בכלל להרוויח יותר. וכמובן יש רק מספר מקצועות מכובדים, הנדסה, רפואה, הוראה. תגידי לי אם את מכירה עוד איזשהו מקצוע מכובד, כי אני לא. אה, אז משפחות של רופאים מלמדים רופאים, משפחות של מורים מלמדים מורים. אני כאילו באה ממשפחת מהנדסים.
אנא: בהקשר הזה של ההנדסה, רפואה והוראה, שתבינו כמה זה עמוק. יש לי דוד, אה, והדוד שלי הוא אחד מהזמרים המפורסמים שיש ברוסיה. באמת אין אין אחד ש... אין מישהו שלא מכיר אותו. אה, עכשיו, הוא מאוד מצליח, אבל במקצוע שלו הוא רופא. הוא בא ממשפחה של רופאים. מוזיקאי זה לא מקצוע, כמובן. אתה קודם כל לומד רפואה. עושה את הכול כמו שצריך אחר כך, אם יהיה זמן לשטויות שלך. והנה, השטויות שלו אמנם מאוד הצליחו, אבל זה זה להבין עד כמה עד כמה התפיסה הזאת הסובייטית, כמובן עכשיו זה כבר זמנים שונים, אבל התפיסה הזאת הסובייטית היא באמת, אה, היא באמת שם, היא היא תפורה בתוך העצמות, היא בתוך העמוד שדרה ומאוד קשה לזוז ממנה.
אלכסנדרה: אה, גם אחותי היא זמרת מאוד מצליחה. את יודעת את זה, נכון? מאזרבייג'ן. היא אפילו הייתה צריכה להיות, אה, באירוויזיון, אה, אבל לא לקחו אותה כי היא לא עזרת יהודייה. לא משנה. אה, אז הטיפ הפרקטי הראשון שלי זה אם יש לכם מחשבות מגבילות כאלה, אם יש בכם איזשהו חוסר נוחות כשאתם חושבים על כסף, ועל זה שאני אסתפק במועט ואני לא צריך יותר מדי ואני לא פרינצסיה ואני לא בורגנית ו... כן, זו ספה יפה ב-20,000 שקל, אבל אני לא צריכה את זה, אני מבית צנוע, ואת יודעת, כל המילים האלה, אני חיה בצניעות וזה טוב לנפש, ומשום מה המחשבה הזאת שאם יש לך הרבה כסף אז פתאום יש פגיעה בנפש ואתה מאוד חומרי וחומר תמיד פוגע ברגש ונפש, אגב אני חושבת הפוך, לא משנה, פירמידת מסלו וכאלה, אוקיי? אז אם יש לכם את המחשבות האלה ואתם רוצים להתקדם, צריך לפתור אותם. וזה יכול להיות אצל יועצת כלכלית, פעמונים, פסיכולוג, כל אחד ומה שמתאים לו. בכל מקרה, בגלל כל הרקע הזה והאמונות האלה, אני התגלגלתי ללמוד תואר ראשון, הנדסת מערכות מידע בטכניון, כן, וזה נשמע כזה אוי אוי אוי, כי זה באמת חלום להרבה אנשים, אבל עבורי זה לא היה חלום, זו הייתה עובדה. אני ידעתי שאני אלמד הנדסה מכיתה ה', ואני ידעתי שהמקום הכי טוב ללמוד הנדסה זה הטכניון, כל אלה היו עובדות מתוכנתות בחיים שלי, וכמובן אני גם חכמה, זו אגב ציפייה מאוד קשה מילדים, המון המון סטרס, אסור לי להיכשל, אז אני גם לא אנסה שום דבר, כי אם אני לא 100% בטוחה שאני 100% אצליח, אני לא יכולה לנסות, כי יש לי תמיד את הפחד אני אכשל, ואם אני אכשל אני טיפשה, אבל אני לא יכולה להיות טיפשה כי אני חכמה ואוהבים אותי כי אני חכמה, בקיצור ככה פסיכולוגיה בשנקל. אה, אז אני חייבת ללמוד הנדסה בדיוק כמו סבא וסבתא ואבא, ואף פעם לא הייתה נקודה שבה אני עצרתי, שבה נתנו לי לעצור ולחשוב מה מתאים לי ושיש בכלל משהו חוץ מהנדסה. ובחירת מקצוע זה אחד הדברים הבודדים שאני מצטערת עליהם בדיעבד, ואם יכולתי לחזור לעבר, זה הדבר היחיד שהייתי משנה, הייתי לומדת פסיכולוגיה.
אנא: את יודעת, העניין הזה של ה... של הציפייה, הוא לפעמים לא ברור לנו, כי לפעמים זה נראה לנו כאילו אנחנו בעד הילד ומעודדים את הילד, וזה נראה כמו תמיכה, והמון המון שנים עבדתי עם עם ילדים ב... גם בספורט תחרותי, גם בספורט לא תחרותי, והרבה מאוד הורים, אה, תחילת שנה, אימונים ראשונים, המשפט שלהם לילד שמתבייש זה: "לך תראה איך אתה עושה יותר טוב מכולם. את הרי יודעת לעשות את זה יותר טוב מכולם, לכי תראי להם." וזה נראה, אה, זה... אני גם מבינה למה ואיך זה נראה ככה, כמו משפט שמאוד תומך בילד, נכון? אנחנו מעודדים אותו, אנחנו מחזקים אותו, הוא עושה הכי טוב, איזה דבר נהדר להגיד. אבל בעצם אנחנו עושות את זה, אה, ועושות בזה את הפעולה ההפוכה לגמרי, כי כי מה אם אני לא יותר טוב מכולם? ומה אם אני לא אעשה עכשיו הכי טוב מכולם? ולמה בכלל אני צריך, אה, להיות בהשוואה הזאת של מה שאני עושה, האם הוא יותר טוב מאחרים או פחות טוב מאחרים? וכל הדברים האלה לפעמים נראים לנו כעובדה, אבל הם באמת באמת לא עובדה. הם ממש תפיסה מושתתת, אה, בסיס רחב כזה שגדלנו עליו או שההורים שלנו גדלו עליו, וזה עבר מדור לדור. עכשיו יש גם את ה... את העניין הזה שלפעמים דברים כמו, אה, להתעסק עכשיו בתקציב, אה, להתחיל לחשב את הפנסיה שלנו כמו שאלכסנדרה עושה, אה, לחשוב על הדברים האלה, זה נראה לנו כל כך מסובך או כל כך מפחיד, וכסף זה דבר מפחיד, ואנחנו לא רוצות להתעסק בהם. אז מה אנחנו עושות? עוד פעם, לא לא במודע, כן? כל התהליך הזה קורה כזה מאוד מאוד מהר. אה, אנחנו מוצאות איזשהו נרטיב, איזשהו סיפור, שיסביר לנו ממש טוב למה בכלל לא כדאי להתעסק בזה. אה, וכסף זה באמת נושא שמפחיד את רובנו, אין מה לעשות, זאת האמת, ובעיקר בעיקר במציאות שבה אנחנו חיות פה, בואו נגיד את האמת. ואז אנחנו אומרות לעצמנו שגם ככה אי אפשר לדעת מה יהיה, או עם איך שזה נראה, מה הטעם בכלל לנסות לתכנן משהו, וזה בכלל בלי שנכנסנו לנושא של הכיוון הדיגיטלי שהכלכלה הולכת אליו, והמחשבה הכל כך מפחידה של ממשלה ששולטת על הכסף הדיגיטלי שלנו, ויכולה לא רק לקבוע מה נקנה איתו ואיפה, אלא גם להעלים לנו אותו בלחיצת כפתור, פחד אלוהים, אבל זה באמת לא לא הנושא כאן. אה, נחזור לנושא ולאלכסנדרה פה, שלהסתכל על הפחד הזה, על הגורם סטרס העצום הזה שנקרא כסף, או בשם יותר כללי, כלכלה, ולעשות עם זה משהו שהוא לא רק פחד ולהימנע. אני חושבת שזה צעד שיכול להיטיב עם כולנו.
אלכסנדרה: תשמעי, את לגמרי מתארת אותי בגיל 17 וחצי, כשנכנסתי לגור במעונות, אה, וגם אחר כך כשכבר הייתי סרן בצבא, הרווחתי משכורת אמיתית ראשונה שלי, הייתה אז בין 7 ל-8,000, ומבחינתי זה היה וואו, אף פעם לא הייתה לי משכורת גבוהה כזאת, אף פעם לא קיבלתי, לא ראיתי סכומים כל כך גבוהים של כסף, אה, וגם ההורים שלי לא. ואז ניהלתי תקציב, חשבתי שאני מנהלת תקציב, אה, רשמתי את ההוצאות שלי, אה, ורק בהמשך החיים אני גיליתי שלנהל תקציב זה אומר להשתמש בו כדי לראות אופציות שונות, איך הן משפיעות על העתיד שלי, איך לבצע בעזרתו החלטות שנכונות עבורי, ולא סתם לרשום הוצאות ואז להתבאס שהן גבוהות ולא נשאר מה לחסוך.
אנא: אני חושבת שזה שלב שכולנו עוברות בשלב כזה או אחר, את יודעת, כי באמת שההשכלה שלנו וההבנה שלנו לגבי כלכלה ואיך זה עובד היא באמת אפסית. ואז יש לנו רק את מה שגדלנו איתו, שזה יכול להיות למשל פחד מאוד גדול או גב כלכלי כזה או אחר, אבל זה לא זה ולא זה, זה ידע או הבנה משל עצמנו.
אלכסנדרה: את יודעת, עבורי השינוי הגדול התרחש כשפגשתי את בעלי, ואני פתאום יכולתי להרים את הראש ולדמיין את העתיד, והוא לא היה מפחיד, הוא לא היה בודד, הוא היה מרגש ומסעיר ומלא באחריות שאני השתוקקתי לקחת. אה, ואז את יודעת, הסתכלנו על חשבון הבנק, אה, הוא בזמנו היה סטודנט, הוא נע בין 0 שקל ל-2,000, את יודעת, כשהמלגה נכנסת והטכניון עוד לא הוריד את הכסף, אה, ואני הייתי ממש עשירה. אה, פעם אחת עשיתי תקציב מולו, היינו חודש ביחד, ואז הוא אמר לי לצאת מהחדר ואמרתי לו: "אתה יכול להסתכל, אני פתוחה עם האקסלים שלי." והוא אמר: "וואו, יש לך, היה לי איזה 10,000 שקל." הוא אמר: "וואו, את כזאת עשירה." אז זה היה המצב שממנו התחלנו. והתחלנו לנהל תקציב משותף ממש מההתחלה, אה, עברנו לגור בערך חודש אחרי שהכרנו, אה, ותכננו מראש הכנסות, הוצאות, אה, וניסינו להיות ריאליים פסיביים, ובהתחלה המטרה הייתה לחסוך כמה שיותר כשאנחנו נהנים מהחיים. והעניין הזה של נהנים מהחיים זה השתנה משנה לשנה. היו לנו מטרות לטווח קצר, מטרות לטווח בינוני ומטרות לטווח ארוך. אה, אז לדוגמה מטרה לטווח ארוך הייתה לנו דירה להשקעה, וזה ממש לא עצר אותנו, אה, כשסיימנו את השנה, והדירה להשקעה היה שם 7,000 שקל. את יודעת, הרבה אנשים יגידו: "יש לי רק 100,000 שקל, מה אני כבר יכול לעשות עם זה?" אז לנו יש 7,000 ואמרנו: "זאת התחלה." ואנחנו סיכמנו בזמנו שכל הוצאה מעל 100 שקל דורשת אישור של שנינו. אה, היום אנחנו במקום אחר, אבל ככה התחלנו, וזה מה זה מצחיק אותנו עכשיו, כי בדיוק סיימנו לבנות בית, אז את יכולה לדמיין את ההוצאות שלנו. אה, אחת המטרות לדוגמה לטווח קצר הייתה, אה, בעלי ממש רצה לרכוש מכונת קפה, עלתה 400 שקל, ואנחנו חסכנו לה ארבעה חודשים. אנחנו לא מאמינים בתשלומי אשראי, משכנתא זה בערך ההלוואה היחידה שלנו, אז במקום לשלם בתשלומים, אנחנו שילמנו בתשלומים לעצמנו. כלומר, אה, החיסכון היה אותו חיסכון בבנק, נגיד יש לך את ה-10,000, אבל באקסל חילקנו את זה לחיסכונות קטנים. וכל חודש אמרנו, נגיד סתם אנחנו מסיימים עם 5,000 שקל, אז 3,000 מזה זה חיסכון דירה, 200 שקל מזה זה המכונת קפה, עוד 300 שקל זה טיול לחו"ל, וממש חישבנו כמה חודשים אנחנו צריכים, אה, כדי להגיע למטרה. וכשסיימנו לחסוך, אז השקענו ברווחת חיים. אה, ואת ממש צודקת לגבי הלימודים, לא למדנו את זה מההורים שלנו, לא מהבית ספר, כן? איך להתנהל כלכלית. אה, דוגמה לגבי השקעה בדירה, מאוד פחדנו לעשות את זה, אה, ויום אחד אנחנו באנו למתווך שנראה לנו ככה מספיק טוב, ואנחנו סיכמנו בינינו שנשלם לו 300 שקל, ואמרנו לו: "אח, הוא לא נקנה ממך שום דבר, לא שטח, לא בית, כלום. אנחנו רוצים שתעשה לנו הרצאה על השקעה בדירה." איך בכלל בוחנים את זה? לדוגמה, היה שטח בעתלית שעד היום, עשר שנים אחרי זה, הוא עדיין שטח חקלאי, והפרסום היה שאוטוטו זה כבר לא יהיה חקלאי ואפשר לבנות שם דירה, וזה עלה 100,000 שקל. אמרנו: "וואו, 100,000 שקל." ואז הוא הסביר לנו איך בעצם שטח של חצי דונה הופך להיות שטח של 300 מטר. אה, בכלל לא ידענו את הדברים האלה, שזה מה שכתוב על הנייר או מה שיהיה בפועל זה שונה, ושזה יכול להיות עניין של שנים, ואם אנחנו רוצים לעשות את זה, זה בשביל הנכדים שלנו, ובאותו הזמן אנחנו חשבנו על עצמנו. בקיצור, הוא סיפר לנו דברים שכרגע זה, את יודעת, common knowledge, וזה משהו טריוויאלי בשבילי, אבל זה היה ממש מגניב, ואנחנו יצאנו משם, בנינו תוכנית, ותוך שנה רכשנו דירה להשקעה עם הון עצמי של 170,000 שקל. אה, והמשכנתא הייתה כמובן מתאימה בהתאם לתקציב היכולות שלנו, וכשכולם אמרו לנו ש-100,000, 200,000 זה כלום כסף, ואת יודעת, אי אפשר לעשות עם זה שום דבר, אי אפשר לקנות דירה בישראל עם זה, אז עדיף, אה, להשקיע בלהנות מהחיים. אז זו הייתה התוכנית, וככה התחלנו.
אנא: את השנייה. אה, אני חייבת לשאול אותך פה משהו, כי זה באמת, זה מאוד מעורר השראה, אה, זה מאוד מעניין מה שאת מספרת פה, אבל יש עניין שמטריד סביב מה שאת אומרת לא מעט זוגות ומשפחות. זה לא הכניס המון המון מתח, אה, לחיים שלכם, ולחיים שלכם ולזוגיות שלכם, ההתעסקות הזאת של מה מוציאים, מתי מוציאים. אה, אמרת בהתחלה: "אני פתוחה עם האקסלים שלי," זה כבר, אה, מעולם לא שמעתי ביטוי כזה. אה, אבל כל ההתעסקות הזאת, אני מתכוונת, כן? זה זה לא נכנס ביניכם באיזושהי צורה?
אלכסנדרה: האמת שלא, אני אפילו לא חשבתי על השאלה הזאת עד שלא שאלת אותה. אני חושבת שזה קרה כי שנינו היינו מכווני מטרה, והמטרה הייתה משותפת. את יודעת, אנחנו שבועיים אחרי שהתחלנו לצאת, אה, אני אמרתי לו: "אתה יודע, כזה בזהירות, את יודעת, לא להביל אותו. אה, אני בת 27, ואני יודעת, הוא צעיר יותר בחמש שנים. אה, אני רוצה, אה, להגיד לך שאם זה יהפוך לרציני, טה טה טה, אני לא מחפשת משהו זמני, אני מחפשת משהו לעתיד." וגם הוא אמר: "כן, אם זה יהיה רציני," וכמו שאנחנו מרגישים שאנחנו ככה היינו אמורים לפגוש אחד את השני, ואמרתי לו: "אני רוצה שתדע שאני רוצה עוד שלוש שנים ילד." ממש אמרתי לו את זה ככה כי הוא צעיר, אני רוצה לדעת. אם הוא היה אומר לי: "לא, אני עד גיל 30, 35 לא מתכנן דבר כזה," אז לא. והוא אמר לי: "אני חושב שאם זה באמת ילך לכיוון הרציני, אין לי בעיה עם זה, אני חייב לסיים קודם תואר ראשון." ואמרתי: "בסדר." וזה בדיוק היה, הוא סיים שנה ראשונה של התואר, אז זה בדיוק היה עוד שלוש שנים. והוא אמר לי, אני גרתי בזמנו בתל אביב, הוא אמר לי: "את יודעת, אם אם את רוצה לחיות איתי, אני רוצה לחיות במושב, אה, גג חיפך, אבל ממש לא בתל אביב." ואני אמרתי לו: "מעולה, אני חיה פה כי בגלל הנסיבות, בגלל העבודה, ממש לא כי אני רוצה, מושב נשמע לי מדהים." והנה התורה איפה אנחנו גרים, בכור בגליל. אה, אז זה אף פעם לא היה גורם סטרס, להפך, זה הפך למשחק כיפי, כי כמעט כל חודש סיימנו עם יותר כסף ממה שרשמנו בתרחיש הפסימי, אבל בעיקר בגלל שהייתה לנו מטרה ברורה. אה, ואת יודעת, יש לנו כמה יתרונות, כן? אה, יחסית לאנשים במקומות אחרים. לדוגמה, אנחנו בחרנו לא לעשות ילדים לפני שבעלי יסיים את התואר. זו הייתה החלטה שהתאימה לנו גם מבחינת הזמן שבו אנחנו נפגשנו, וגם, את יודעת, ההילינג אישי שלי. אה, אני הייתי צריכה לצמוח כדי שאני אוכל להיות אמא, אה, לצמוח כבן אדם, להתהוות סוף סוף. אה, וגם זה מאוד התאים כלכלית, ואני, אה, לא פוחדת להגיד את זה, כן? אנחנו תכננו כלכלית את הילדים שלנו. ולדוגמה, כשהוא למד לתואר, אני עבדתי בהייטק, ואנחנו תמיד בחרנו בדירות צנועות, צנועות יחסית לכמה שהרווחנו, כי זה המוטו שלנו. אנחנו תמיד חיינו הרבה מתחת למשכורת שלנו כדי שאם יקרה משהו נוכל להישאר באותה רמת חיים במשך חצי שנה לפחות, וכל פעם שעברנו דירה אנחנו השתדרגנו. אז כשניהלנו תקציב, קודם כל רשמנו את כל ההוצאות הקבועות והחיוניות, חיוניות באמת, ואת הכסף שנשאר חילקנו בין התקציבים שאפשר לשנות. לדוגמה, אוכל, אה, פעם היה לנו תקציב של 2,000 שקל, אני לא רוצה להגיד כמה הוא עכשיו, הוא הוא ממש גבוה, כי אנחנו יכולים לאפשר לעצמנו, אבל לפעמים כשהיינו חורגים, אז היינו ממש נכנסים למשטר, והאמת שבאמת כשאת מסתכלת על זה בתור משחק, ואת אומרת: "או אני אחשוב על זה, ואני יכולה להכין את זה, ואני יכולה לעשות את זה, וייי, יש לי פתאום 1,000 שקל יותר בסוף החודש, איזה כיף." ויחד עם זאת, היה לנו לדוגמה תקציב בזבוזים אישי, תמיד. זה מין תקציב כזה שאף אחד לא שואל, אפשר לבזבז יותר מ-100 שקל בלי לשאול. זה כסף פרטי. כל אחד יכול לעשות איתו מה שבא לו, והתחלנו מ-50 שקל לחודש לכל אחד מאיתנו. אז היה פעם, אני שאלתי אותו: "תגיד, למה יש לך 1,000 שקל?" והוא אמר: "אני חוסך למשהו גדול," ולא שאלתי אותו אפילו על מה, כי זה היה עניין אישי. אה, או נגיד אחרי חצי שנה של מגורים ביחד, אנחנו החלטנו לחסוך לארח דבש, כן? כי אם אנחנו מתכננים ילד, צריך להתחתן, לארח דבש, ורצינו מאוד לנסוע לאיטליה, ורצינו לעשות טיול של שלוש שבועות. חישבנו כמה זה עולה, ממש נכנסתי, אני אוהבת לעשות את זה, כן? עשיתי סקר שוק, ראיתי שזה יעלה לי בסביבות 20,000 שקל אם אנחנו ממש, את יודעת, נעשה את זה בדיוק איך שאנחנו רוצים. וחסכנו שלוש שנים, וכשהשנים האלה עברו, אז אמרנו, אמרתי לו, אני זוכרת את זה עד היום, אנחנו עושים סיכום חודשי, ואני אומרת לו: "אתה יודע, אנחנו הגענו לכסף שרצינו לארח דבש, הוא עושה: 'אה, אז אפשר להתחתן.'" אז אנחנו נפגשנו עם ההורים שלו ואמרנו שאנחנו מתחתנים. אה, ואחרי החתונה התחלנו לחסוך לגן של אלה, כן? זה נורא מצחיק עכשיו, כן? כי היא לא נכנסה לגן, אבל ההיגיון לדוגמה בחיסכון לגן הוא היה כזה: נניח אנחנו היום חיים על 10,000, והגענו לשלוש. אם אנחנו עכשיו נבזבז את כל העשר, אז אנחנו ניכנס למינוס כשהיא תלך לגן. אז מה ששמנו זה, שמנו חצי מהסכום הזה, 1,500 כל חודש, אה, והתחלנו לחסוך, אה, קצת לפני החתונה, התחלנו לחסוך בדיוק את הזמן שהיא אמורה להיות בגן פרטי. ואז התכנון היה שכשהיא תלך לגן, אנחנו נמשיך להוציא את ה-1,500 שקל, פשוט במקום לשים בחיסכון, אנחנו נשים אותו בגן, ומהחיסכון גם ניקח 1,500 שקל. אז אנחנו נמשיך לשלם בדיוק כמו קודם, והרמת חיים שלנו בכלל לא תרד. אה, אז בסוף היא לא הלכה לגן, אבל הקונספט הזה של החיסכון למטרה עתידית, אה, הוא נשאר. ומה שאני אמרתי אז שתקציב עוזר לנו בעצם לראות, אה, מה אנחנו יכולים לעשות, אז לדוגמה, ה-100 שקל האלה, ה-300 שקל, כשאני מפזרת אותם לאורך השנה, לאורך שנתיים או אפילו שלוש, אני פתאום מבינה: אוקיי, עוד שלוש שנים יהיה לי 40,000 שקל למטרה איקס. אם אני עכשיו אבחר לרכוש משהו אחר, האם זה עדיף לי? האם זה יתרום לי לעכשיו, להמשך החיים? אבל הרבה יותר קל לעשות את ההערכה הזאת ולא להגיד כל פעם: "אה, זה סתם 100 שקל," כי פתאום לכל כסף, אפילו קטן, יש משמעות כשאת רואה לאיזו מטרה גדולה את חוסכת ולמה היא חשובה לך.
אנא: אני חושבת שבערך בזמן שאת בדקת כמה עולות, עולה שלוש שבועות באיטליה, וכמה זמן זה ייקח, אני הייתי קונה כרטיס טיסה ב-Flight Scanner. פשוט איפה שיש טיסה זולה, לשם אני טס, אז זה היה כל כך קל. אבל אני רוצה לקפוץ איתך רגע להחלפת מקצוע שאת עשית, כי זה צעד מאוד מאוד אמיץ, אה, בעיקר לאור כל התכנון המדוקדק הזה שאת מתארת לנו פה. והחלפת מקצוע אחרי שנולדים ילדים זה בכלל, זה צעד מצד אחד מאוד נפוץ אצל אימהות, אבל הוא גם צעד מאוד מאוד מפחיד. אז איך בדרך שלכם, איך זה קרה? איך עשיתם את זה?
אלכסנדרה: את יודעת, אצלי המוטו של רות מחבקת זה החיבור בין המוח ללב. אז תמיד כשיש לי דיסוננס בין המוח ללב, אני מנסה לפתור אותו. והדיסוננס כמובן התחיל כשאלה הייתה בת ארבעה חודשים, והתחלתי לחשוב על זה שהיא אמורה להיכנס לגן עוד חודשיים, ולא ממש חיפשנו גנים, ובעלי בכלל לא ידע שצריך לחפש גנים מראש. והתחלתי, ככל שאת יודעת, התאריך התקרב, הפסקתי לישון בלילה, וככה לאט לאט בעצם התחיל המסע. אז לא ידענו את זה. אה, ובעלי אמר לי: "טוב, את יכולה להתפטר, יש לנו את הכספי פיצויים, ונכון, אני יודעת שאומרים לא למשוך אותם בגלל הפנסיה, אבל היה לנו את התוכנית שלנו, אנחנו ידענו מה אנחנו עושים, אה, והיינו צריכים את זה לאותו הזמן, כי המחיר הרגשי שלי, אה, באותו הזמן היה יותר חשוב מהפנסיה העתידית." אז יש כל מיני שיקולים. אה, וכשאלה נולדה, אני קצת כמה חודשים אחרי פתחתי עסק כפרילנסרית בתכנות. כלומר, אמרתי לעצמי: "אוקיי, גם אם אני אהיה שנה איתה, אני לא רוצה לאבד את הכישורים שלי בתכנות." אז אני המשכתי את הרצף התעסוקתי, הוא לא קשור בדיוק למה שעשיתי במערכות מידע, אבל עדיין אני תכנתתי. ובזמן הזה אני גם למדתי ייעוץ ענקה, הייתה גם תקופה שמכרתי בגדי ענקה, זה לדוגמה לא התאים לי, אז העסק הזה נסגר, למדתי ייעוץ שינה, הדרכת הורים וכו'. אבל באמת, זה בעיקר בעלי, שהוא לא מפחד להיכשל, והוא אמר לי: "מה יקרה אם לא תצליחי? את פשוט תחזרי להייטק." לא קרה כלום. והחוסר אומץ הזה, את דיברת על זה בהתחלה, שאנחנו נכנסים לאותה משבצת הזאת של מה שבטוח, גם אם הוא משאיר אותי באותו מקום, ואסור להעיז, והפחד מכישלון. אז אני המשכתי את התכנות, והיה לי אפס ניסיון בניהול עסק, כן? התחלתי ממש להקשיב בקטנה לכמה וובינרים על ניהול עסק, מצאתי מישהי פרקטית שהתחברתי אליה, ואני זוכרת שהיא שאלה אותי: "כמה את רוצה להרוויח?" כי שאלתי אותה אם היא יכולה להביא אותי לאותה נקודה. אני באותו הזמן, העסק שלי של ענקה, הוא הרוויח 800 שקל בחודש, אוקיי? זה בממוצע, בין אפס ל-2,000. ואני השקעתי, הייתי שלוש ארבע שעות כל יום, עונה להורים, כותבת חבל על הזמן, תשובות מושקעות, קוראת דברים, לומדת עוד ועוד, פשוט לא ידעתי מה זה אומר בעצם לעבוד כעצמאית. ואני אמרתי לה: "אני רוצה 3,000 שקל קבוע." זה מה שאני אמרתי, כי חשבתי 3,000 פלוס 3,000, אני חוסכת על גן, הנה 6,000, אני מרוויחה מינימום, אנחנו סבבה. והיא די צחקה לי בפרצוף, היא אמרה לי: "תשמעי, אני לא יכולה להבטיח לך כלום, אבל כאילו, את מגיעה לזה תוך שנייה." אז אני אמרתי לבעלי שאני משקיעה את הכסף בקורס שלה, אגב, עלה בזמנו 5,000 שקל, תחשבי איך זה להשקיע 5,000 כשאת מרוויחה 800. ואמרתי שאני אתן לעצמי חודשיים, ואם אני לא רואה שום שיפור, אני חוזרת להייטק. אני זוכרת את השבוע הראשון שלמדתי אצלה, אני באתי אליו עם סטפה של דפים ואמרתי לו: "זה מה שאני צריכה לעשות." וישבנו, נסענו לטייל וישבנו על הדשא, והוא אמר: "זה כל כך ברור והגיוני כשהיא מספרת את זה, למה לא עשינו את זה קודם?" אז באמת למדתי אצלה, ותוך חודש אני עליתי ל-3,000 האלה, ואז 5,000 ו-7,000 ו-10,000 ו-12,000, בקיצור, הבנת. וזה באמת היה מאוד מפחיד. היום אני מבינה, וזה בעצם עצה שאני יכולה לתת למישהי שרוצה להיות עצמאית, שכל הלימוד הזה וההשקעה, 5,000 שקל, ואז גם השקעתי בעוד קורס של 7,000 וגם יותר, זה לא שונה מאותם 100,000 שקל. אני חשבתי, 100,000 שקל שאני שמתי על רכישת תואר ראשון ושני, שתכל'ס אני עכשיו לא משתמשת בהם. וזה לא בזבוז כסף, כן? זה בדיוק כמו לימודים בתואר, ואנחנו צריכות ללמוד לא רק מקצוע, אלא גם להתנהל כעצמאית. זו השקעה לעתיד, חשוב להתכונן אליה, אבל ככה צריך להסתכל על זה, לא כעל הוצאה, כי אני יודעת שהרבה עצמאיות אומרות: "אני קודם ארוויח כסף, ואז אני אשקיע בכל מיני קורסים שילמדו אותי איך, את יודעת, להכניס יותר כסף." וזאת טעות. ואני חייבת להגיד לך שהיום אני מבקרת לפעמים במשרדי ההייטק, הם סופר מפנקים, סופר יפים, ואני פשוט נחרדת לחשוב שיכולתי להמשיך לעבוד ככה. מתאים לי הקטע הזה של לקבוע שעות עבודה שלי, קצב עבודה שלי, לצאת לחודש וחצי בחופש הגדול עם הילדים, ואת יודעת, לעבוד בתחתונים מהבית.
אנא: שזה הבונוס הכי גדול. את יודעת, זה קטע, כי התהליך אצלי בקטע הזה היה בדיוק הפוך. זה יצא ככה שאני גם למדתי איזשהו קורס מקצועי, שלא נפרט עליו, וגם לקחתי ליווי עסקי, וזה היה באותו זמן, וזה הייתה מישהי בליווי העסקי, שכל כך כל כך הערכתי. אני גם היום מעריכה אותה מהמון בחינות, פשוט לא מבחינת ליווי עסקי. כי גם הליווי וגם הקורס המקצועי היו כל כך כל כך גרועים. באמת, לא נעים להגיד את זה, אבל אבל זאת האמת. ועצרתי רגע, ובמקום להתבאס על הבזבוז המטורף הזה, כי פה זה באמת, זאת לא הייתה השקעה מהבחינה הזאת, זה היה בזבוז מטורף של כסף ושל זמן, ובמקום להתבאס על זה, זה דווקא נתן לי ביטחון עצום. כי אם הן יכולות, אז אני בטח יכולה. אבל בואי, אני מה אני מה רצינית יותר. אני חושבת שיש פה איזשהו קו מחשבה שמחבר בין מה שאת מספרת לנו פה על התנהלות עם כסף, אה, ועל החלפת מקצוע, ודרך אגב גם על חינוך ביתי שהזכרנו קודם, וזה כנראה משהו שקשור להחלטות באופן כללי. אני חושבת שיש פה עניין של איזון בין לקבל איזושהי החלטה, וליצור את התנאים למימוש שלה, לבין התנהלות ריאלית מול מציאות. וגם כל הזמן חשוב להחזיר את עצמנו לראות את המציאות הזאת, נכון? כי מאוד קל לספר לעצמנו איזשהו סיפור, זה עובד לשני הכיוונים פה, כן? אני יכולה לספר סיפור על איך אני מאוד מצליחה, או סיפור על איך אני לא אצליח אף פעם, כמו שאמרת, אם אנחנו עם 300 שקל או 170 אלף שקל אין לכם מה לעשות איתם פה, אבל הנה, אפשר להביא עם זה דירה להשקעה. או שאנחנו יכולות לייצר נרטיב על איך הכל מאוד מצליח, כי אנחנו מרוויחות כבר 3,000 שקל מהעסק הזה. אני לא צוחקת עלייך, כן? אנחנו כולנו עברנו את זה, חלקנו עדיין עוברות את זה. אז זה לא משנה מה מה הסיפור. זה משנה לעשות מדי פעם כאלה בדיקות, בדיקות של ה של המציאות. והמציאות היא בדרך כלל לא זה ולא זה.
אלכסנדרה: את יודעת, זה מאוד מתחבר לי מה שאת אמרת על רפריימינג, שינוי מחשבתי, לגבי איך אנחנו תופסות את הילדים שלנו ואת ההתנהגות. וכשדיברנו על נורמות חברתיות, כן? הפרק הראשון בפודקאסט הזה, אם לא ראיתם, אז רוצו לראות, הוא ממש מגניב. ואני רוצה לעשות רפריימינג כלכלי, שנשמע תכל'ס בנאלי, ואני ככה חושבת לעצמי, אולי כולם מכירים את זה, למה אני בכלל מדברת על זה, אבל בזמנו זה עשה לי הבדל משמעותי מאוד, כי אני לא הבנתי, לא הבנתי שצריך להסתכל על זה בצורה הזאת, ופחדתי להסתכל בצורה הזאת. וזה עבד לי גם בניהול תקציב משפחתי וגם בניהול עסק. למדתי אותו מהדר טטנבאום, שהייתה המורה הראשונה שלי בתחום העצמאות. והטיפ הוא, קודם כל תשאלו את עצמכם מה המטרה שלכם, ואז כמה אתם רוצים להרוויח. אז כמה אתם רוצים להרוויח ובשביל מה? וזאת שאלה שמאוד קשה לשאול אותה, כן? כשאנחנו מדברים על צניעות ואני לא צריכה הרבה, ואת יודעת, כל מה שבא, ברוך הבא. וגם את יודעת, ממש מפחיד. אני זוכרת שישבתי עם מישהי שאני מאוד מעריכה, ודיברנו על כסף בצורה הכי, את יודעת, ממש הכל על השולחן, והיא אמרה לי: "אני מרוויחה עכשיו 20,000 נטו, ואני רוצה, המטרה שלי בשנה הבאה להרוויח 30." ואני מסתכלת עליה, אני מרוויחה בזמנו, אז הרווחתי כבר חמש, זה היה וואו, מ-800 שקל לחמש. איך היא אומרת את זה? ואיך בכלל היא מעיזה להגיד 30? אם אני ארוויח 20, אני כאילו לא יודעת מה. זה בכלל לא יכול לקרות. ובאמת לא יכולתי לדמיין את עצמי אומרת את הסכום הזה, אפילו חושבת עליו. אבל כשפתאום היו לי סיבות מוחשיות, אמרתי לעצמי: "למה, למה כל כך חשוב לי לצאת לפנסיה? כדי שאני אוכל לעשות מה שאני רוצה, כי הרי ברור לך שאני לא אפסיק לקרוא מחקרים ולתת הרצאות וללמד וכל הדברים האלה, או ללמוד ולקחת עוד ועוד קורסים." אז בשביל מה אני רוצה את זה? בשביל החופש לעשות דברים, חופש למה? וכך הגעתי לעניין הזה שאני באמת רוצה לתמוך בילדים שלי ולאפשר להם יותר בחירה. פחות עניין של גב כלכלי, למרות שכמובן אין להם הרבה יותר גב מאשר לי, אבל יותר עניין של חופש בחירה. ואני רוצה לבנות את הבית שלי בגליל, ויש לזה סיבה, זה לא רק כי זה ארבע קירות, יש פה עניין של קהילה שאני מתחברת אליה. וכשאני יודעת את כל זה, ואני יודעת מה הסכום שאני צריכה להרוויח בחודש כדי שזה יקרה, פתאום השאלה הופכת מעתיד לא ברור, ואת יודעת, מאוד מפחיד, לאוקיי, זה מה שאני צריכה, עכשיו מה אני עושה כדי להשיג את זה? מה חסר לי? מה אני צריכה ללמוד? מה אני צריכה להכיר כדי שזה יקרה? והדרך למימוש הרבה יותר קלה, כי אני רק מחפשת את החסר ואני יודעת שאת יודעת, אני אגיע כמו מה שאת אמרת, אם הן יכולות, גם אני יכולה. אז אני רוצה לסיים עם השאלה שאולי רובכם שואלים, מה הכי נכון לעשות עם הכסף שלי? ולשאלה הזאת אין תשובה נכונה. את מכירה את זה שכולם אומרים, להשקיע בדירה או להשקיע במניות? אין תשובה נכונה אחת. קודם כל תבינו בשביל מה, מה הכסף הזה, למה הוא נועד, איך הוא ישרת אתכם. ואני לא מדברת על חלומות של לקנות, לא יודעת, טירה בצרפת ולטייל מסביב לעולם כל הזמן, אלא באמת דברים שיעשו לכם טוב בחיים, שישנו משהו בחיים שלכם לטובה. ואחרי שעניתם על השאלה הזאת, תחשבו איפה ואיך אפשר לממש את החלומות שלכם בצורה מיטבית ביותר, ומה שנכון עבורכם לא יהיה נכון עבור אחרים, וכל זה מתחיל מהאומץ לחלום. להתראות.
אנא: להתראות.
אנו משתמשים בעוגיות וטכנולוגיות אחרות (להלן "עוגיות") על מנת לשפר את האתר שלנו. מלבד העוגיות ההכרחיות, אנו מעוניינים להשתמש בעוגיות (1) כדי ללמוד אודות אופן הפעולה של האתר שלנו והשימוש בו, לרבות מידע סטטיסטי חוצה אתרים, (2) כדי להעמיד לרשותך יותר שימושים והתאמה אישית (3) כדי לספק עבורך אינטראקציות באמצעות הרשתות החברתיות ו-(4) למטרות מיקוד ושיווק. בלחיצה על "קבל הכול", הנך מסכים לשימוש בכל העוגיות ובעיבוד הנתונים המקביל העשוי לכלול מידע מהדפדפן שלך וכתובת IP וכן למסירת מידע אישי לצדדים שלישיים כמתואר בהרחבה במדיניות השימוש בעוגיות/מדיניות הפרטיות שלנו. למידע נוסף, קונפיגורציה ועל מנת להסיר את הסכמתך, אנא לחץ על "העדפות לגבי עוגיות".